מדובר בכתובת בכתב יתדות על גבי חרס זעיר, המספרת על עיכוב בתשלום של ממלכת יהודה לאימפריה האשורית. אחד מכיווני המחקר שנבחנים: מרד מיסים, כדוגמת זה המוכר מהתיאור המקראי על מרד חזקיהו בסנחריב מלך אשור הכתובת תוצג לציבור לראשונה בכנס "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה" שבר חרס זעיר, נדיר ביותר, הנושא כתובת בכתב יתדות בשפה האכדית מלפני כ-2,700 שנה, התגלה בחפירה ארכיאולוגית בסמוך לכותל המערבי של הר-הבית, צפונית לעיר דוד.
מדובר בממצא יוצא דופן וראשון מסוגו; זוהי הכתובת האשורית היחידה מתקופת בית ראשון (המאות ה-8 עד ה-7 לפנה"ס), שנמצאה בעיר. הכתובת תוצג לציבור לראשונה ביום ה' הקרוב 23/10 בכנס "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה" של רשות העתיקות, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב, בקריה הלאומית לארכיאולוגיה ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין בירושלים.
התגלית הנדירה נחשפה במסגרת חפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות, בשיתוף עיר דוד ובניהולה של ד"ר איילה זילברשטיין מרשות העתיקות. החפירה מתקיימת בשטח הגן הארכיאולוגי ירושלים ע"ש דוידסון שבניהול החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.
הכתובת הנדירה פוענחה בשיתוף פעולה של ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ וד"ר ענת כהן-וינברגר מרשות העתיקות, יחד עם ד"ר פיטר זילברג מאוניברסיטת בר-אילן. השבר הקטנטן, שגודלו כ- 2.5 ס"מ, התגלה במסגרת סינון רטוב שנערך ב"חוויה הארכיאולוגית" שבגן לאומי עמק צורים – פרויקט משותף לרשות הטבע והגנים ולעמותת עיר דוד.
גילויו של הממצא בחפירה ארכיאולוגית מסודרת לווה בהתרגשות רבה. מוריה כהן, העובדת ב"חוויה הארכיאולוגית" בעמק צורים, תיארה את רגעי הגילוי: "סיננתי את העפר ופתאום הבחנתי בחרס עם עיטור מוזר. הסתכלתי עליו מקרוב, וזה נראה לי כמו כתב יתדות, אבל זה היה נראה כל כך לא הגיוני כי למרות שהתגלו כאן כבר המון ממצאים מרתקים, כזה דבר אף פעם לא מצאנו.
בדקתי שוב את החרס ואחרי שהבנתי שזה לא עיטור אלא באמת כתב יתדות- צרחתי מרוב התלהבות. כולם התאספו סביבי והתקשרתי לאיילה- מנהלת החפירה שהתרגשה מאד מהממצא. המחשבה שאחרי 2700 שנה, אני האדם הראשון שממש נוגע בחרס הזה בידיים שלי- זו מחשבה מרגשת מאד. זה ממצא של פעם בחיים".
הממצא התגלה בעפר שנסחף אל קצה תעלת הניקוז המרכזית מימי הבית השני, ככל הנראה מתוך מפולותיו של מבנה קדום יותר, מתקופת הבית הראשון שהתגלה באזור שבו תעלת הניקוז לא השתמרה. האתר, שנמצא בשיפולי המדרון המזרחי של הגבעה המערבית של ירושלים, הוא מהנקודות הקרובות ביותר למתחם המקדש שנחפרו עד כה, עובדה שמעניקה לממצא חשיבות רבה לצורך הבנת ההתפתחות העירונית והפוליטית של התקופה.
לדברי ד"ר איילה זילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות: "הכתובת מספקת עדות ישירה להתכתבות רשמית בין האימפריה האשורית לבין ממלכת יהודה. התגלית מחזקת את הבנתנו בנוגע לעומק דריסת הרגל האשורית בירושלים, ולמידת השפעתה על ההתנהלות בעיר.
בנוסף, היא מרחיבה את הידע על מעמדה של השכונה החדשה שהתפתחה באותם ימים על מורדות הגבעה שממערב למקדש. נראה, כי אזור זה שימש מוקד לפעילותם של שרים ואישים רמי דרג". ד"ר פיטר זילברג וד"ר פיליפ ווקוסבוביץ סוברים ששבר הכתובת היה חלק מבולה מלכותית – טביעת חותם שנועדה לחתימת איגרת או משלוח רשמי מטעם חצר המלכות האשורית. "בולות מסוג זה, נשאו טביעה שלעיתים לוותה בכתובת קצרה, שהסבירה את תוכן המשלוח או את יעדו בכתב היתדות האשורי, והן נבדלות בגודלן ובצורתן מן הבולות המקומיות המוכרות ביהודה", מסבירים האשורולוגים.
ניתוח שבר הכתובת ותוכנה מחזק את ההשערה שהמסמך החתום עוסק בעיכוב בתשלום מס או חובה אחרת. הכתובת מציינת תאריך יעד– א' בחודש אב, ומזכירה במפורש קצין מרכבה ("האוחז במושכות" בשפה האשורית). תואר זה מצביע על אישיות רמת דרג, שבאחריותה העברת מסרים רשמיים מטעם בית המלוכה, ודמות כזו מוכרת היטב מן הארכיונים של המינהל האשורי.
על אף ששבר הכתובת לא כולל אזכור מפורש לשמו של מלך יהודה אליו יועד המשלוח, ההקשר הכרונולוגי והטקסט החלקי מאפשרים להניח כי הוא נשלח לחצרו של אחד ממלכי יהודה, חזקיהו, מנשה, או יאשיהו בראשית מלכותו, שבתקופתם הייתה יהודה ממלכת חסות של אשור.
פריטים מסוג זה שימשו אמצעי תיווך בין שליחי השלטון האשורי לשרי יהודה, והעבירו הוראות רשמיות ודרישות מס. "אף שאין בידינו לקבוע אם מדובר בעיכוב טכני או בצעד יזום בעל משמעות מדינית, עצם קיומה של פנייה רשמית מסוג זה עשוי להעיד על נקודת חיכוך מסוימת בין יהודה לבין השלטון האימפריאלי", אומרים החוקרים.
