פרק נוסף במאבק המתמשך נגד חסידות סאדיגורה: השופטת ליאת בנמלך מבית משפט השלום בעיר דחתה בקשה לסעד זמני שהגישו שמחה מרגליות והרב פרידמן נגד עמותת "מוסדות חסידות סדיגורה ירושלים" ושניים נוספים.
ההחלטה מגיעה בהמשך לפסק הדין המשמעותי שניתן בחודש סיוון בבית המשפט המחוזי בעיר בסוגיית השליטה בעמותה. באותו פסק דין נקבע כי חמישה מתוך תשעת חברי העמותה ושלושה מתוך חמשת חברי הוועד נמנים עם החסידות שמחזיקה כעת ברוב ובשליטה בעמותה. בית המשפט המחוזי אף הבהיר אז במפורש: "תוצאת פסק הדין היא שהרוב נמצא בידי המשיבים".
על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שטרם הוכרע. בינתיים ביקשו מרגליות והרב פרידמן מבית משפט השלום לקבל סעדים זמניים הנוגעים למספר חלקים בבניין ברחוב שמואל הנביא 79, ולמעשה לבסס לעצמם אוטונומיה פרטית לעת עתה בתוך הבניין תוך הגבלת אנשי העמותה מטעם החסידות.
בין היתר ביקשו לאסור על העמותה להתקרב לחדר האדמו"ר, בחדר ההמתנה הסמוך וב"מקווה הקטן". למעשה, הבקשה ביקשה להותיר לצד ירושלים שימוש בלעדי באותם אזורים, ולהגביל את יכולתם של אנשי העמותה להיכנס אליהם או לעשות בהם שימוש כחלק מתפקידם בניהול ביהמ"ד.
אלא שבית המשפט לא קיבל את הבקשה.
"מצב דיוני שאין להשלים איתו"
אחד הנימוקים המרכזיים לדחייה היה העובדה שבקשה דומה כבר הונחה בפני בית המשפט העליון במסגרת הערעור. השופטת ציינה כי נוצר מצב שבו אותם סעדים מתבקשים במקביל בשתי ערכאות שונות ומתחה ביקורת חריפה על ההתנהלות הזו.
בהחלטה נכתב כי "המצב הדיוני שיצרו המבקשים, בו הוגשה בקשה נוספת לערכאה אחרת כיוון שבמסגרת הסעד הארעי שניתן בבית המשפט העליון לא ניתן להם סעד קונקרטי בעניין החדר, חדר ההמתנה והמקווה, חרף בקשתם המפורשת בעניין, הוא מצב דיוני שאין להשלים איתו".
השופטת קבעה כי יש להמתין להחלטת בית המשפט העליון, שעשויה להשפיע ממילא על הסוגיות העומדות במוקד הבקשה הנוכחית.
הבקשה הוגשה בדחיפות, המבקש המרכזי היה בחו"ל
ביקורת נוספת בהחלטה נגעה להתנהלותו של האדמו"ר מצד ירושלים, שהוגדר על ידי בית המשפט כ"מבקש המרכזי" בהליך.
הבקשה הוגשה לפני כשבועיים כבקשה דחופה, ואף התבקש בתחילה סעד במעמד צד אחד. אלא שרק יום לפני הדיון התברר לבית המשפט כי האדמו"ר כלל שוהה בחו"ל.
השופטת ביקרה בחריפות וכתבה כי מי שמגיש בקשה דחופה לסעד זמני צריך להיות ערוך להתייצב לדיון בבקשתו, ולכל הפחות ליידע מראש את בית המשפט שהוא אינו נמצא בישראל.
לדבריה, "דומה שהבהילות שהבקשה איבדה מעוצמתה מקום בו נושא הבקשה, החושש לפי הטענה מהפרעה לשימושו האישי, כלל אינו בארץ".
לאחר שהמבקשים ויתרו במהלך הדיון על עדותו, הם הודיעו בהמשך כי הוא עומד לשוב לישראל וביקשו לקיים דיון נוסף לצורך חקירתו. גם בקשה זו נדחתה.
השופטת: גם המבקשים נקטו פעולות חד-צדדיות
בהחלטה התייחסה השופטת גם לטענות הקשות לאלימות שהעלו כלפי הצד השני, אולם ציינה כי מהראיות והעדויות שהוצגו בפניה עלה כי גם המבקשים עצמם לא נמנעו מפעולות חד-צדדיות.
בין היתר ציינה השופטת עדות שלפיה הוחלף מנעול במקווה המשמש רבים מתושבי האזור, וכן טענה שלא נסתרה בדבר החלפת צילינדר בדלת אחד החדרים. בנוסף צוין כי אחד המשיבים טען על תקיפה וצירף תיעוד רפואי.
השופטת כתבה כי גם אם נכונות הטענות בדבר אלימות מהצד השני, "קיים קושי במבוקשם של בעל דין אשר אף הוא לא נמנע מאלימות ומפעולות חד צדדיות, לבקש מבית המשפט סעד זמני" בהסתמך על טענות הנוגעות לסדר הציבורי.
גם הדרישה לבלעדיות במקווה לא התקבלה
בית המשפט התייחס באופן פרטני לטענה שלפיה האדמו"ר מירושלים זכאי לשימוש בלעדי ב"מקווה הקטן". בהחלטה נקבע כי קיימים "סימני שאלה" באשר לטענה לשימוש בלעדי לאורך השנים, וכי ממילא הצד השני הודיע שאין בכוונתו למנוע ממנו להשתמש במקווה.
השופטת לא קיבלה את הטענה שלפיה עצם השימוש של חסידים אחרים במקווה, בזמן שהרב אינו נמצא במקום, מצדיק הענקת בלעדיות.
לדבריה, הטענות בדבר פגיעה בכבודו אם אחרים יטבלו במקווה "אינן מבססות את הטענה כי האינטרסים של המבקשים גוברים, כשלעצמם, על אינטרסים של חברי העמותה והחסידים בצד הנגדי".
עם זאת, בית המשפט הדגיש כי יש לאפשר לו להמשיך לטבול במקווה כפי שנהג עד כה, בפרטיות וללא הפרעה בזמן שהותו במקום.
ביחס לחדרים קבע בית המשפט כי בשלב זה ניתן להסתפק בהצהרות הצדדים שלפיהן לא ייעשה ניסיון לפנות את חדרו של הרב, ולכן לא ניתן צו זמני כמבוקש.
6,000 שקלים הוצאות
בסופו של דבר נדחתה הבקשה של צד ירושלים לסעד זמני. בית המשפט חייב את שני המבקשים, הרב פרידמן ושמחה מרגליות, בהוצאות בסך 3,000 שקלים לטובת העמותה ונפתלי טירהויז, וב-3,000 שקלים נוספים לטובת יהודה קריבוס, בסך הכול 6,000 שקלים.
ההחלטה מצטרפת לפרק נוסף במאבק המשפטי המתמשך סביב סאדיגורה בעיר, כאשר ברקע עומד פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקבע את יחסי הכוחות בעמותה והותיר את הרוב בידי אנשי החסידות. הערעור על אותה הכרעה עדיין תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.
בסיום החלטתה שבה השופטת והדגישה כי שני הצדדים מחויבים להימנע מאלימות: "אם נכונים הדברים ביחס לכל מקום ואתר, בוודאי שכך הוא במקומות שאמורים לשמש לתפילה ולקדושה".
הזמן הגיע להיות שלום בעולם בפרט בחסידות הקטנטן כזו כסדיגורה אין לריב ככה, ובכלל כל בר דעת מבין שהאדמו"ר המבוגר שכל הקהילה בירושלים איתו – וכן הרב של הקהילה – צודק ואין על מה לדון בכלל – ונתתי שלום בארץ – אצלינו הוא השם ששופט כל באי עולם