שנה חלפה מאז פיגוע הירי הרצחני בצומת רמות, שבו נרצח האברך הקדוש רבי אלטר ישראל הכהן מצנר הי"ד, בן 28, מחשובי האברכים בכולל "מישרים" בשכונת גבעת שאול. כעת חוזרת אמו, הגב' רבקה מצנר, אל הרגעים האחרונים, אל השנה הקשה שעברה על המשפחה ואל הזיכרונות שממשיכים ללוות אותה.
בשיחה אישית בתוכנית עומקא דליבא בהגשת 'אפרת ברזל' בקול חי ואת דבריה אנו מביאים כעת כאן ב"חרדים ירושלים", סיפרה מצנר כי דווקא בחלוף שנה היא מרגישה כיצד לצד השבר הגדול ניתנים לאדם גם הכוחות להמשיך.
"זה היה שבר שאת אומרת: איך אני אצא ממנו פעם", סיפרה. "הקדוש ברוך הוא נותן כוחות על-אנושיים לאנשים, הוא מקים את הנפש שלהם". לדבריה, הרצון שמלווה אותה כיום הוא "להמשיך את ישראל בעולם ואת הרוח שלו הטובה".
החלום שהותיר את המשפחה נדהמת
אחד הרגעים המטלטלים שעליהם סיפרה התרחש לקראת סיום 11 חודשי אמירת הקדיש. חתנה, עקיבא, חלם כי הוא רואה את ישראל הי"ד שותה מכוס הקידוש. בסיום הקידוש, כך ראה בחלומו, ישראל אוסף אל הגביע את הטיפות האחרונות שנותרו בצלחת ושותה גם אותן.
אמו קישרה מיד בין ה"קידוש" שבחלום לבין ה"קדיש" שהגיע באותם ימים לסיומו. אלא שבהמשך הגיע פרט שהפך את החלום למצמרר עוד יותר: אלמנתו של ישראל סיפרה כי בחייו הוא אכן נהג לעשות בדיוק כך בקידוש, לאסוף את הטיפות שנותרו ולשתות אותן. החתן שחלם את החלום כלל לא הכיר את המנהג הזה.
"לא הבנתי אותו כבר"
מצנר חזרה גם לשיחה האחרונה שקיימה עם בנה, ביום שישי שקדם לפיגוע. ישראל התקשר ושיתף אותה ברעיון תורני שאמר בכולל. הוא ניסה להסביר לה אותו פעם אחר פעם, אך היא התקשתה להבין.
בסופו של דבר אמרה לו: "מאוד יפה", אף שלדבריה לא הצליחה לרדת לעומק הדברים. רק לאחר הרצח קיבל הרגע הזה עבורה משמעות אחרת. "לא הבנתי אותו כבר", אמרה, "הוא כבר היה שייך למקומות אחרים".
ישראל הי"ד היה אחד משלישייה, ואמו תיארה אותו כאברך בעל עולם פנימי ומחשבתי עמוק, שביקש לחיות את חייו באמת וללא זיוף. בין כתביו מצאה המשפחה מילים שכתב לעצמו: "אני הוא ולא אחר. אני בצלם אלוקיי נבראתי, ואיני צריך הצדקה לקיומי".
לדברי אמו, השנה שחלפה לימדה אותה גם להכיר בגבולות ההבנה האנושית. "המצווה הכי מובנת היא מצוות פרה אדומה", אמרה, והסבירה כי לפעמים דווקא הידיעה שלא הכול ניתן להבנה היא שמאפשרת לאדם להמשיך הלאה.
נרצח בדרך לכולל; חודש לאחר מכן נולד בנו
רבי אלטר ישראל הכהן מצנר הי"ד נרצח בט"ו באלול תשפ"ה בפיגוע הירי בצומת רמות. הוא היה בן 28, תלמיד חכם מסור ומחשובי האברכים בכולל "מישרים" שבגבעת שאול.
בשעות הבוקר המתין ישראל בתחנת האוטובוס בדרכו לכולל, כאשר מחבלים פתחו באש לעבר אזרחים במקום. הוא נפגע באורח אנוש ובהמשך נקבע מותו. בפיגוע נרצחו שישה בני אדם ונפצעו נוספים.
חבריו ומכריו תיארו לאחר הרצח אברך ששילב שקיעות בתורה עם מידות טובות, מאור פנים ורגישות לזולת. המונים השתתפו בהלווייתו וליוו אותו בדרכו האחרונה.
חודש בלבד לאחר הפיגוע נולד בנו של ישראל הי"ד, ילד שנולד לאחר שאביו כבר נרצח, ולא זכה להכירו. לצד הכאב הגדול, הפך התינוק עבור בני המשפחה להמשך מוחשי של ישראל ושל הבית שהותיר אחריו.
כעת, במלאות שנה לרצח, מבקשת אמו לא רק לחזור אל הכאב של אותו בוקר בצומת רמות, אלא גם אל מה שנותר ממנו: התורה, המחשבות, המשפחה והרוח של בנה, שאותה, לדבריה, היא מבקשת להמשיך בעולם.
