בזמן שבמערכת הפוליטית והציבורית חוזרים שוב ושוב על הדרישה לשלב יותר חרדים בלימודי ליבה, באקדמיה ובשוק התעסוקה, מתברר כי דווקא תלמידים חרדים שבוחרים לגשת לבחינות הבגרות נתקלים, לטענתם, בתנאים שונים מאלו שמקבלים תלמידים במגזרים האחרים.
בעוד תלמידים בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, הערבי והדרוזי יכולים לגשת לבחינות בגרות גם בחורף, במקצועות הבגרות הייחודיים לחינוך החרדי אין מועד מקביל. תלמיד חרדי שנכשל או נעדר ממועד הקיץ עלול אפוא להידרש להמתין עד הקיץ הבא כדי לקבל הזדמנות נוספת.
וזה, מתברר, רק חלק מהתמונה. טענות שהגיעו ל"חרדים ירושלים" מצביעות על פערים נוספים: מפמ"רית (מפקחת מרכז מקצוע) אחת המופקדת על שישה תחומי דעת, מחסור בספרי לימוד מאושרים מטעם משרד החינוך, פחות אפשרויות בחירה בחלק מהשאלונים ומבנה בחינות שלטענת מורה ותיק מקשה על התלמידים החרדים ביחס למקביליהם במגזרים האחרים.
מי שהחליט לקחת את המאבק צעד קדימה הוא אברהם חדד, מורה ותיק להיסטוריה ולאזרחות המגיש תלמידים לבגרות זה עשרות שנים. חדד, המחזיק בתעודת הוראה ובתארים אקדמיים ואף כתב ספרי הכנה לבגרות בהיסטוריה ובאזרחות, פנה בחודשים האחרונים לשורה של בכירים במשרד החינוך. לאחר שלא קיבל, לדבריו, מענה שמיישב את הפערים, הוא הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד משרד החינוך ובכירים במשרד.
חדד מספר כי נחשף לעומק לסוגיית מועדי החורף לאחר שבחור ישיבה ביקש ממנו לסייע לו בהשלמת בחינות בגרות בהיסטוריה ובאזרחות בתוך פרק זמן קצר. אז, לדבריו, גילה כי במקצועות הללו אין בחינות חורף בחינוך החרדי, בניגוד למועדים המתקיימים במגזרים האחרים.
בעתירה הוא מזכיר את החלטתה של שרת החינוך לשעבר לימור לבנת בנוגע לבחינות החורף, וטוען כי אין הצדקה לכך שתלמידים במגזרים האחרים יקבלו הזדמנות נוספת במהלך השנה, בעוד תלמיד חרדי שנכשל או נעדר מבחינה יידרש להמתין עד למועד הקיץ הבא. מבחינתו, לפער הזה משמעות מיוחדת עבור בחורי ישיבות המבקשים להשלים בגרויות במהירות לקראת לימודים, עבודה או שירות.
"בכל המגזרים, יהודי כללי ודתי, ערבי ודרוזי, יש בחינות בגרות בחורף כפי שהחליטה שרת החינוך לשעבר לימור לבנת, אבל לצערנו אין בחינות בגרות חורף במגזר החרדי. למה? אינני יודע", אומר חדד ל"חרדים ירושלים".
חדד פנה בראש חודש אלול האחרון למנהל אגף הבחינות במשרד החינוך, דויד גל, וביקש לקיים בחינות חורף גם עבור החינוך החרדי. גל השיב כי הנושא יועלה מול גורמי המקצוע בחינוך החרדי. לאחר שחדד שב ופנה בנושא, השיב גל כי יתקיימו דיונים מקצועיים עם כלל הגורמים וכי ההחלטות שיתקבלו יימסרו בהמשך.
גם יו"ר המזכירות הפדגוגית, ד"ר טלי יניב, השיבה לפנייתו של חדד כי נושא מועדי הבחינות נמצא באחריותו הבלעדית של אגף הבחינות. חדד אינו מקבל את ההסבר וטוען בעתירה כי אגף הבחינות יכול לקבוע מועדים רק לשאלונים המועברים אליו על ידי הגורמים הפדגוגיים, ולכן לשיטתו האחריות אינה יכולה להיות מוטלת על אגף הבחינות בלבד.
אלא שמועד החורף הוא רק אחת הטענות שמעלה חדד. סוגיה נוספת נוגעת למערך הפיקוח המקצועי על בחינות הבגרות בחינוך החרדי. לדבריו, בעוד שבמגזרים האחרים קיים מפמ"ר – מפקח מרכז מקצוע – לכל תחום דעת, בחינוך החרדי מופקדת רות אלמליח על שישה תחומים: יהדות, תנ"ך, עברית, ספרות, היסטוריה ואזרחות.
"בכל המגזרים יש מפמ"ר לכל מקצוע, אבל במגזר החרדי יש מפמ"רית אחת לכל ששת המקצועות", אומר חדד. "ברור שהפיקוח במגזר החרדי עם מפמ"רית אחת אינו מקצועי". לדבריו, במתמטיקה ובאנגלית המצב שונה, מאחר שבחינות הבגרות במקצועות הללו משותפות למגזרים וקיים מפמ"ר ייעודי לכל מקצוע.
משרד החינוך השיב לפנייתו כי אלמליח מונתה לתפקיד מנהלת תחום פדגוגיה בחינוך החרדי והיא חלק ממערך המפמ"רים במזכירות הפדגוגית, וכי תוספת תקנים נמצאת בסמכות מינהל ההון האנושי. חדד טוען מנגד כי התשובה אינה מסבירה מדוע בתחומי הדעת במגזרים האחרים פועלים מפמ"רים נפרדים, בעוד שבחינוך החרדי תחומים רבים מרוכזים תחת גורם אחד. במסגרת העתירה הוא מבקש מבית המשפט לחייב את המשרד לפעול למינוי מפמ"ר נפרד לכל אחד מששת התחומים.
פער נוסף שעומד במרכז המאבק נוגע לספרי הלימוד. חדד טוען כי בניגוד למגזרים האחרים, בחינוך החרדי קיים מחסור משמעותי בספרי לימוד מאושרים מטעם משרד החינוך למקצועות הבגרות. לדבריו, המציאות שנוצרה בשטח היא שמורים מכינים לעצמם חוברות לימוד, לצד ספרים שמוצאים לאור אך אינם מאושרים על ידי משרד החינוך.
"בכל המגזרים יש ספרי לימוד לבחינות הבגרות המאושרים על ידי משרד החינוך, אבל במגזר החרדי אין ספרי לימוד מאושרים, וכל מורה עושה לעצמו חוברת ויש הוצאות ספרים שמוציאות ספרים לא מאושרים", אומר חדד.
דווקא בסוגיה הזו משרד החינוך מאשר כי קיימת בעיה. בתשובה לפנייתו נכתב: "המחסור בחומרי למידה וספרי לימוד בחינוך החרדי ידוע לנו. אנו עושים ככל שניתן לטפל בבעיה". באשר לדרישתו של חדד לפרסם את מחווני התשובות לבחינות הבגרות נמסר כי הנושא ייבחן ויישקל.
חדד טוען כי לא ניתן מצד אחד לדרוש מתלמידים להיבחן בבחינה ארצית ומצד שני לא להעמיד לרשותם מערך מסודר של ספרי לימוד מאושרים. בעתירה הוא מבקש לחייב את משרד החינוך לפעול להוצאת ספרי לימוד מאושרים לכל מקצועות הבגרות בחינוך החרדי, ועד אז להעביר לבתי הספר המגישים תלמידים לבגרות את מחווני התשובות.
גם מבנה הבחינות עצמן נמצא במוקד הטענות. לדברי חדד, בשאלוני הבגרות בחינוך החרדי קיימות בחלק מהמקרים פחות אפשרויות בחירה, כאשר שאלות רבות מחולקות למספר סעיפים ומשימות שהתלמיד נדרש לבצע בתוך אותה שאלה. לטענתו, בשאלונים המקבילים במגזרים אחרים קיימות יותר אפשרויות בחירה ומבנה שמעניק לתלמיד מרחב גדול יותר.
כך למשל הוא מצביע על שאלון בתולדות עם ישראל. בפרק השני נדרשו התלמידים לענות על שלוש מתוך ארבע שאלות, כלומר ניתן היה לוותר על שאלה אחת בלבד. חדד מבקש כי במקום זאת יוצגו חמש שאלות והתלמיד יוכל לבחור שלוש מתוכן. טענות דומות הוא מעלה בנוגע לפרקים נוספים וביחס לשאלון באזרחות.
"בבחינות הבגרות במגזר החרדי יש שאלת בחירה אחת ורוב השאלות בסעיפים, אבל במגזרים אחרים יש יותר שאלות בחירה ורוב השאלות לא בסעיפים, דבר שמאפשר לתלמידים להצליח יותר", אומר חדד ל"חרדים ירושלים".
משרד החינוך דוחה את ההשוואה. בתשובה שנשלחה לחדד נכתב כי תחומי הידע ותוכניות הלימודים שונים בין המגזרים, ובהתאם לכך נקבעות תוכניות לימודים ובחינות נפרדות. עוד הובהר כי מספר השאלות ומבנה הבחינה נמצאים בשיקול דעתו של מפמ"ר תחום הדעת בכל מגזר וכי הסטנדרטיזציה של הבחינות נשמרת באמצעות מכון סאלד.
חדד אינו מקבל את ההסבר. לטענתו, העובדה שתוכניות הלימודים שונות אינה מסבירה מדוע תלמיד במגזר אחד צריך לקבל פחות שאלות לבחירה או להתמודד עם מספר גדול יותר של משימות וסעיפים.
לצד הטענות העקרוניות, בעתירה מופיעה גם דרישה יוצאת דופן הנוגעת לבחינת הבגרות בתולדות עם ישראל שנערכה בקיץ תשפ"ו, שאלון. חדד טוען כי חלק מהנושאים שהופיעו בשאלות 4 ו-5 לא נכללו בחומר הממוקד שנלמד לקראת הבחינה.
בין היתר הוא מצביע על שאלות שעסקו ברבי רפאל טולידאנו, ארם צובא, חכם באשי, ארבע ערי הקודש וממשיכי דרכו של הבעל שם טוב. מאחר שכל שאלה בפרק הייתה שווה 25 נקודות, חדד דורש להוסיף 25 נקודות לציונם של התלמידים שנבחנו.
משרד החינוך דחה את הטענה. בתשובה לחדד נכתב כי הנושא נבדק וכי "כל החומר שנדרש בבחינה מצוי בתכנית הלימודים ולא נפלה תקלה". עוד ציינו במשרד כי לא התקבלה תלונה נוספת בנושא מלבד פנייתו של חדד.
חדד משיב כי יש להבחין בין תוכנית הלימודים המלאה לבין החומר שנקבע בפועל ללמידה לקראת הבחינה באותה שנה, ועומד על דרישתו לפצות את התלמידים.
לאחר ההתכתבויות עם משרד החינוך הגיע המאבק לבית המשפט. בעתירה שהגיש חדד לבית המשפט המחוזי בעיר, הוא דורש שורה ארוכה של צעדים: לקיים החל מתשפ"ז בחינות בגרות בחורף בחינוך החרדי; לפעול למינוי שישה מפמ"רים נפרדים לתחומי הדעת; להוסיף 25 נקודות לנבחני שאלון ההיסטוריה המדובר; להפחית את מספר השאלות בבחינת האזרחות ולהרחיב את אפשרויות הבחירה; ולקבוע כללים שוויוניים בנוגע למספר השאלות, מספר הסעיפים והמשימות, אורך קטעי הקריאה ומספר שאלות הבחירה.
בנוסף דורש חדד להקים מנגנון מסודר לבדיקת תלונות על בחינות הבגרות ומתן פיצוי בנקודות לתלמידים במקרה שבו תתגלה תקלה, וכן לפעול להוצאת ספרי לימוד מאושרים ולהעביר בינתיים את מחווני התשובות לבתי הספר.
העתירה כוללת גם דרישה חריגה להשעות את רות אלמליח ולפעול לפתיחת חקירה נגד מספר גורמים במשרד החינוך. יודגש כי מדובר בטענות ובדרישות שמעלה חדד במסגרת העתירה, ואין בעצם הגשתה כדי לקבוע כי נפל פגם או בוצעה עבירה מצד מי מהגורמים.
חדד אף פנה קודם לכן לשר החינוך יואב קיש ולמנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני. מלשכת השר נמסר לו כי סוגיית מועדי הבחינות נמצאת באחריות אגף הבחינות, תוך הפניה לתשובתו של דויד גל. לטענת חדד, לפנייתו למנכ"ל המשרד לא התקבלה תשובה.
כעת מבקש חדד מבית המשפט לדון בדחיפות לפחות בסוגיית מועדי החורף, כאשר הבחינה הראשונה במועד החורף צפויה כבר ב-י"ח בטבת. מאחורי עשרות עמודי העתירה, ההתכתבויות, השאלונים והנהלים ניצבת מבחינתו שאלה אחת פשוטה: בזמן שמדברים שוב ושוב על הצורך לעודד חרדים לרכוש השכלה ולהשתלב בשוק התעסוקה, מדוע תלמיד חרדי שכבר בחר במסלול הזה אינו מקבל, לטענתו, את אותן האפשרויות שמקבלים תלמידים במגזרים האחרים?
