הזמר החסידי המצליח שמוליק סוכות הפך בתקופה האחרונה לאחד הקולות הבולטים במוזיקה החסידית, עם שירים שזוכים להשמעות רבות ונכנסים במהירות לבתי המיינסטרים בציבור ובין היתר נשמעים בכל תחנות הרדיו החרדיות ובבתי הספר השונים.
בפאנל שנערך בשבוע שעבר ועסק בנושא העלו המרצה הנודע הרב דוד ברוורמן שעוסק בין היתר בחינוך ילדים, ועוד, והרב יעקב שטרנשוס שגם הוא מעביר הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך ילדים, שאלה חינוכית רחבה יותר: מה קורה כשהילדים מאמצים דווקא את המילים העצובות של השירים?
כאמור, הזמר הירושלמי שמוליק סוכות הפך בתוך זמן קצר לאחד השמות הבולטים והמצליחים במוזיקה החרדית-חסידית. שיריו זוכים למיליוני האזנות ולהצלחה גדולה בקרב צעירים ומבוגרים, אלא שדווקא ההצלחה והחדירה העמוקה של השירים לבתים מעוררות כעת דיון חינוכי מעניין.
במהלך פאנל שבו השתתפו הרב דוד ברוורמן והרב יעקב שטרנשוס, התייחסו השניים למגמה הקיימת בחלק מהשירים העכשוויים במוזיקה החרדית, שבה ניתן מקום משמעותי לביטויים של כאב, קושי ושבר.
בין היתר הוזכרו בפאנל ביטויים דוגמת "עצוב לי", "שבור לרסיסים" ו"כואב לי". הביקורת לא התמקדה בעצם הצלחתו של סוכות או בכישרונו המוזיקלי, אלא במסר החינוכי שילדים צעירים עלולים לקלוט כאשר מילים מסוג זה הופכות לפזמונים שהם שרים שוב ושוב.
הרב ברוורמן המחיש את הדברים באמצעות סיפור אישי על נכדו הקטן. לדבריו, הוא הבחין כי הילד מסתובב ושר ביטויים ושירים העוסקים בעצב ובשבר, במקום השירים השמחים והמרוממים שלדבריו היו נפוצים יותר בעבר.
לדברי משתתפי הפאנל, דווקא בשל כוחם העצום של הזמרים והשירים בקרב הדור הצעיר, יש מקום לבחון לא רק את הלחן והביצוע אלא גם את השפה והמסר שהילדים לוקחים איתם הביתה.
מתוך הפנאל שנערך בנושא | קרדיט: קול הלשוןעם זאת, הדיון מגיע על רקע הצלחה יוצאת דופן של סוכות, שהצליח בזמן קצר לפרוץ לקדמת הבמה של המוזיקה החרדית. פריצתו הגדולה הגיעה עם "עברתי בחושך", ובהמשך הוציא שורה של להיטים ובהם "תדבר איתו", "אבא טוב" ו"הקב"ה איתי", שירים שחלקם נוגעים דווקא באמונה, בהתמודדות ובקשר עם הקב"ה מתוך הקושי.
סוכות, מתגורר כאמור בעיר בסמוך לחומות העיר העתיקה. סיפורו האישי וסגנונו הייחודי הפכו אותו לדמות בולטת ומוערכת במיוחד בקרב הדור הצעיר.
הדיון שהתעורר סביב שיריו ממחיש אולי דווקא את עוצמת ההצלחה: כשהשירים מגיעים כמעט לכל בית והילדים יודעים את המילים בעל פה, גם המסרים שהם נושאים הופכים לנושא שמעסיק מחנכים והורים, והשאלה היכן עובר הגבול בין מתן מקום אמיתי לכאב ולקושי לבין הצורך להכניס לדור הצעיר יותר שמחה, תקווה ואמונה, נותרת פתוחה.
