אירוע אלימות חמור בין בני נוער בשכונת פסגת זאב מציף מחדש את הסוגיה הכואבת שעליה כמעט לא מדברים, והוא, של מצב הנוער בימים אלו, ואת הצורך הדחוף במענה חינוכי וקהילתי.
הבוקר הוגש כתב אישום חמור נגד שלושה קטינים, לאחר שעל פי החשד תקפו נער אחר בעקבות סכסוך קודם וחשד כי "הלשין" עליהם למשטרה, האירוע התרחש לפני כשבועיים, ובמשטרה פתחו מיד בחקירה שכללה איסוף ממצאים ושימוש באמצעים טכנולוגיים שהובילו לאיתור החשודים ומעצרם.
אם אין יראת ה': תיעוד האלימות בפסגת זאב
מהחקירה עולה כי בין הצדדים התקיים סכסוך מתמשך, שבמהלכו תקפו החשודים את הקורבן ופגעו בו בראשו. הנער נפצע באורח קל ונזקק לטיפול רפואי. לאחר הארכות מעצר וגיבוש תשתית ראייתית, הוגש נגדם כתב אישום בבית המשפט.
במשטרה הבהירו כי מדובר באירוע חמור: "לא נאפשר לאף גורם, גם אם הוא צעיר, להטיל אימה ולפגוע בביטחון הציבור".
אלא שמעבר לפרטי המקרה, האירוע הזה מצטרף לשורת מקרים מהתקופה האחרונה שמדליקים נורה אדומה. תופעות של אלימות, שפה בוטה והידרדרות בהתנהגות בקרב בני נוער, גם אלו המגיעים מבית חרדי מובהק וגם מכאלה שפחות. במיוחד אלו הנמצאים בשולי המסגרות, הופכות לשיח הולך וגובר.
יו"ר בית וועד לחינוך הרב דוד תיק, אומר ל'חרדים ירושלים' כי אחד הגורמים המרכזיים להתגברות תופעות השוליים בקרב בני נוער הוא היחלשות הסמכות והמשמעת במסגרת הביתית והחינוכית.
לדבריו, הורים רבים משתדלים, ובצדק, להרעיף על ילדיהם חום ואהבה, לקבל אותם כפי שהם, להימנע מביקורת חריפה ולכוון בעיקר בדרך חיובית ומעודדת. מדובר בגישה מבורכת ואף הכרחית להתפתחות בריאה של הילד.
אולם לצד זאת, מצביעים אנשי חינוך על תוצאה נלווית: ילדים שגדלים ללא הבנה מספקת של גבולות, היררכיה ומשמעת בסיסית. היעדר ההבחנה הברורה בין מותר לאסור, בין סמכות להיעדר סמכות, עלול להוביל לבלבול, ולעיתים גם להידרדרות התנהגותית.
לדברי הרב תיק, האתגר האמיתי של ההורים כיום הוא לא לבחור בין אהבה למשמעת, אלא לדעת לשלב ביניהן נכון: להעניק לילד חום, קבלה וביטחון, אך במקביל להציב גבולות ברורים, עקביים ובריאים. שילוב מאוזן זה, הוא המפתח ליצירת דור יציב, מחובר ובעל אחריות.
גורם המתעסק בתחום מספר לכתבנו "כבר מדובר לא במקרים נקודתיים, אלא במגמה שדורשת טיפול עומק. ראינו את זה בשכונת בית ישראל שבוע שעבר באלימות שהופנתה כלפי עובדי עירייה, ובשכונת רמות כמה פעמים, עד כמה מצב הנוער בעיר כבר מזמן מתחת לכל ביקורת, אנחנו רואים אותם גם ביפו מיואשים מחוסר תעסוקה ושיעמום, אם לא יינתן מענה אמיתי, חינוכי, התוצאות עלולות להיות חמורות בהרבה".
האחריות אינה רק של רשויות האכיפה, אלא בראש ובראשונה של מערכות החינוך בשכונות, ואגפי החינוך בעירייה, לפעול יחד, לזהות מוקדם את הנערים שבסיכון, ולתת להם מסגרת, הכוונה ותחושת שייכות.
