מאבק חסר תקדים מתנהל בימים אלו בלב השכונות החרדיות בעיר: כאשר כ-1770 תושבים משכונות מאה שערים וגאולה עתרו לבית המשפט המחוזי בדרישה לעצור את הקמת תחנות הרכבת הקלה של הקו הכחול באזורם, מהלך שלטענתם נכפה עליהם בניגוד לרצונם וללא ייצוג אמיתי.
העתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד דוד בודנהיים, חושפת לראשונה את עומק המאבק שמתנהל מאחורי הקלעים כבר שנים, ואת תחושת התסכול הקשה בקרב התושבים.
בשיחה עם 'חרדים ירושלים' מספר עו"ד בודנהים בא כוח העותרים כי מדובר בסיפור ארוך שנים: לדבריו, כבר בתוכנית המקורית של הקו הכחול, שאושרה בשנים 2018-2019, לא נכללו התחנות הנוכחיות המתוכננות ברחובות שטראוס ויחזקאל, סמוך ללב הפועם של הציבור החרדי, אזור כיכר השבת.
"כנגד התוכנית המקורית הוגשו התנגדויות, וגם כנגד התוכנית הנוכחית" הוא אומר. "אבל בפועל, כל הטענות נדחו".
לדבריו, לאורך השנים התקיימו ניסיונות הידברות עם גורמים שונים בעירייה, יזמים ונציגים שונים, אך פעם אחר פעם, ההבנות לא יושמו בפועל: "כל מה שחשבנו שהגענו עליו להסכמות, נמס על הקרח".
אחת הטענות המרכזיות בעתירה נוגעת להצבת שתי תחנות במרחק קצר מאוד זו מזו, ברחובות שטראוס ויחזקאל, סמוך לכיכר השבת.
"מדובר בהחלטה חסרת היגיון תכנוני" נטען במכתב שנשלח לבית המשפפט. "שתי תחנות כמעט באותו אזור, למרות הבטחות מפורשות לאורך השנים, כבר משנת 2007, שלא יוקמו תחנות בלב האזור החרדי".
לדברי העותרים, אף כאשר הושגו הסכמות חלקיות, למשל ביטול אחת הכניסות לתחנה ברחוב עזרא, הוועדה המחוזית התערבה והחליטה לבטל את ההסכמה ולאשר את התוכנית במלואה.
"זו דוגמה מובהקת לכך שכל ניסיון להגיע להבנות, נדרס", טוענים העותרים.
אחד הפרטים החריגים ביותר בפרשה הוא עצם הפנייה לערכאות משפטיות, מהלך שנחשב חריג בקרב הציבור ובעיקר בקרב העדה החרדית.
לדברי עו"ד בודנהיים, המהלך נעשה לאחר קבלת ברכה מפורשת מרבני הבד"ץ: "זה צעד חריג מאוד. הייתי בבית הדין וקיבלנו את ברכתם להגיש את העתירה".
עו"ד דוד בודנהיים במהלך קבלת האישור החריג של העדה החרדית
בנוסף, מונה גוף ייצוגי, בשם – "עמותת תושבי גאולה", שפועל בשם התושבים ובאישור ההנהגה הרוחנית.
בעתירה שתוכנה הגיע לידי 'חרדים ירושלים' נטען עוד כי הרשויות הציגו מצג שווא של שיתוף ציבור, כאשר בפועל הסתמכו על "מנהלים קהילתיים", גוף שלטענת העותרים אינו נבחר ואינו מייצג את הציבור החרדי באזור.
"למעלה מ-5,000 תושבים חתמו על התנגדויות", נטען.
"זה מייצג עשרות אלפי אנשים? והתעלמו מזה לחלוטין".
לדבריהם, גם הנציגים החרדים בעירייה אינם משקפים את הציבור המדובר: "זו אוכלוסייה שלא משתתפת בבחירות" ולכן אין לה ייצוג אמיתי במוסדות".
בנוסף, העתירה מעלה שורה של טענות משפטיות, בהן: אי קבלת אישור ממליאת מועצת העיר כנדרש, היעדר בדיקות סביבתיות נדרשות, ופגמים בהליך אישור התוכנית.
אך מעבר לטענות הטכניות, העותרים מדגישים את הפגיעה בצביון הייחודי של האזור.
אחד הטיעונים החריגים ביותר בעתירה הוא כלכלי-עקרוני: התושבים מצהירים כי לא יעשו שימוש בתחנות, בעקבות פסק הלכה מפורש.
"כל תחנה עולה מאות מיליוני שקלים, לפחות 250 מיליון שקל", מציינים העותרים. "אנחנו אומרים למדינה: קחו את הכסף חזרה. תשאירו את זה ליוקר המחייה, ותביאו לאברכים ולמשפחות שצריכים, אל תשקיעו בנו בניגוד לרצוננו".
לדבריהם, מדובר ב"אבסורד מוחלט" להשקיע סכומי עתק בפרויקט שצפוי להיות מוחרם על ידי כלל התושבים המשתייכים לעדה החרדית, ובכלל, ומתגוררים באזור.
המאבק נגד הרכבת הקלה באזור אינו חדש, ורק בשנים האחרונות ובזמן האחרון, לווה גם באירועי מחאה קשים, ונדליזם הצתות ועיכובים בעבודות, במיוחד בצירים מרכזיים כמו רחוב יחזקאל ובר אילן.
לפי נתונים שנחשפו, עלויות האבטחה של הפרויקט חצו את רף ה-326 מיליון שקל, לא כולל כוחות מיוחדים שהוקצו לשטח.
כעת, הכדור עובר לבית המשפט המחוזי, שיידרש להכריע האם אכן נפל פגם מהותי בהליך, והאם יש לעצור או לשנות את התוכנית.
בינתיים, המאבק רק מתעצם, והופך לאחד העימותים החריפים ביותר בין המדינה לציבור החרדי בשנים האחרונות.
האם הרכבת תיעצר בלב השכונות החרדיות, או שתמשיך קדימה למרות ההתנגדות?
ההכרעה עשויה לשנות את פני האזור כולו.
ב״כ העותרים עו״ד דוד בודנהיים ממשרד בודנהיים גבריאל ושות', מסר בתגובה:
העתירה עניינה בהחלטה דורסנית המבקשת לרמוס את מרקם החיים הייחודי בשכונות גאולה, בוכרים ומאה שערים. מדובר במאבק ייחודי ויוצא דופן בנוף הציבורי בישראל: בשעה שרשויות ומגזרים אחרים נאבקים על ״קבלת״ תקציבים, אלפי תושבים מבקשים ״להחזיר״ תקציבים אלה ומתאגדים לזעוק למדינה – אל תשפכו עלינו מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור בניגוד לרצוננו.
המהלך ממחיש את עומק הפגיעה בזכויות המיעוט, שנעשתה בהליך פגום מיסודו: החל מניגוד עניינים מוסדי של יו"ר הוועדה המחוזית, ושלילת זכות הטיעון מאלפי מתנגדים, ועד להפרה בוטה של חוקי איכות הסביבה, הסתרת תסקירים וצנזור של מידע קריטי מהציבור. זאת, לצד האבסורד שבדחיסת תחנות תת־קרקעיות במרחק של 250 מטרים בלבד, והתעקשות הוועדה על כניסות שמנוגדות לעמדת יוזמי התכנית עצמם.
העותרים טוענים כי שפיכת מאות מיליוני שקלים מקופת הציבור, במיוחד בתקופה זו, על תחנות שיוחרמו לחלוטין על ידי תושבי המקום, היא אקט של פטרנליזם פסול שיחריב את צביון השכונה, תוך פגיעה הרסנית במרקם הייחודי וההיסטורי שבמקום ייחודי זה, ומקווים כי בית המשפט יפעל כדי להגן על זכויות היסוד של התושבים.
