"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף ל״ד | יום ה׳ פרשת לך לך – י״א חשוון תשפ״ז
דף ל"ד – ע"א
מום בקדשים על ידי גרמא – אסור להטיל מום בקדשים גם על ידי גרמא, לכן לא יניח דבילה ובצק על האוזן כדי שיבא כלב ויאכל, שנאמר 'כל' מום לא יהיה בו.
חבית תרומה שנולד בה ספק טומאה
לרבי אליעזר: צריך לשומרה מטומאה וודאית, שמא יבוא אליהו ויטהר, לכן אם הייתה במקום התורפה – יניחה במקום המוצנע, ואם היה מגולה – יכסה שנאמר 'ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי', בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, ואמרה תורה עשה לה שימור, ונחשב לשיטתו ראוי 'לך' שמא יבוא אליהו ויטהר.
לרבי יהושע: אם היה מונח במקום המוצנע – יניחה במקום התורפה, אם היה מכוסה – יגלה, שעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא היא טמאה, ואינה ראויה לזילוף שמא היא טהורה ואסור לאבד, לכן יגלה ותיטמא, ויהא ראויה לזילוף, שנאמר 'לך', שמור רק תרומה שראויה לך, ושאינה ראויה לך – אל תשמור.
לרבן גמליאל: לא יחדש בה דבר.
מכירת בת לשפחות אחר אישות – לרבי עקיבא: אינו מוכר לשפחות אחר אישות, שנאמר בפסוק 'לא ימשול למכרה בבגדו בה', ש לרבי עקיבא יש אם למקרא ובבגדו לשון בגד הוא. לרבי אליעזר: אינו מוכר לשפחות אחר שפחות, אבל מוכר לשפחות אחר אישות, וסובר יש אם למסורת, וכיון שלא נאמר 'בבגדו' (עם י'), אנו קורים בבגדו מלשון בגידה, כלומר כיון שבגד בה ומכרה, שוב אינו חוזר ומוכר.
דף ל"ד – ע"ב
משנה, הצורם אוזן בכור – לרבי אליעזר: קנסו שלא ישחוט עולמית, לחכמים: אם נולד בו מום אחר ישחוט עליו.
היה לו צרעת ונקצץ בלי כוונה – טהור. קצצה בכוונה – לרבי אליעזר: טהור רק לכשיולד לו נגע אחר. לחכמים: טהור רק אם תפרח בכולו, שאז אינו טמא גם אם נגע ראשון נשאר בו, או עד שיתמעט בהרת ראשונה משיעור גריס קודם שקצץ, אבל אם בשעה שקצץ היה בו שיעור נגע – קנסו שאין לו טהרה עולמית.
לרבי אליעזר קנסו בכור ולא בצרעת: משום שבכור יאמר הטיל בו מום, אם יתירות נשכרתי, ואם לא לא הפסיד שאמתין למום אחר, כי בין כך הייתי צריך להמתין עד שיפול בו מום, לכן קונסים אותו וגם אם יפול בו מום אחר אינו מותר, אבל בצרעת לא יקצוץ גם אם לא יקנסו, שחשש שמא לא יהא לו נגע אחר, ולא יטהר לעולם, וגם אם יהא לו נגע אחר לא יועיל לו בקציצה שנגוע בכתחילה, ועדיף לו להניח זה שמא יתרפא.
לחכמים קנסו בצרעת ולא בכור: שקנסו רק במה שעשה ולא במה שלא עשה, לכן קנסו בכור רק שלא יתירו לו מום שעשה, אבל לא קנסוהו במום אחר שלא עשה. ובצרעת כיוון לטהר עצמו בקציצה זו, ולכך קנסו בקציצה זו, ונמצא טמא עולמית שמחשבים לנגע כאילו יש שם, ומי אמר שיתרפא.
בדיקת נגע: חתן שנראה בו נגע – נותנים לו 7 ימים ולכסותו. וכן ברגל – נותנים לו כל ימי רגל. ואם קצץ צרעת, ונולד לו נגע אחר בימי המשתוה או ברגל – הסתפקו בגמרא 'לרבי אליעזר' אם כבר נטהר מנגע ראשון, ולנגע שני אין מטמאים אותו עד שיעבור 7 ימים או הרגל, או שלא נטהר מנגע ראשון כל זמן שלא טמא בנגע שני? תיקו.
קנס ליורש:
צורם אוזן בכור ומת – אין קונסים בנו אחריו.
מוכר עבדו לגוי ומת – הסתפקו האם קנסו לבנו אחריו? משום שכל יום מפקיעו ממצוות.
המכווין מלאכה במועד (שמניח כרם לבצור ואומר במועד אבצור שהרי הוא דבר האבוד) – תאבד ולא יבצור, משום שלכך נתכווין. והסתפקו כשמת האב קודם המועד? אם קנסו לבנו אחריו ולא יבצור במועד, או שאולי לא קנסו לבנו משום שלא עבר האב על איסור כיון שמת קודם מועד.
שדה שניקלו בשביעית – תזכרע למוצאי שביעית. שדה שזיבלו בשביעית – לא תזרע למוצאי שביעית. ואם מת – זורע הבן, שרק לו קנסו חכמים ולא בנו.
טימא טהרות חבירו ומת – לא קנסו בנו אחריו, משום שהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, וקנסו חכמים רק לו ולא לבנו.
גוי וקטן שעשו מום בכור, אם לא כיוונו להתיר על ידי זה: מותר. ואם כיוונו להתיר: אסור. וגם אם עשו על ידי גרמא, כגון שהניח בצק ודבילה באוזן בכור כדי שיבוא הכלב ויטול.
יום זה לזכות היקרים החפצים בעילום שמם
ולברכה והצלחה וסייעתא דשמיא
