מחודדים | בכורות דף ט״ז: קדשים, תמורות וחמש חטאות המתות.
קדשים שקדם הקדש למום, אף על פי שקדושים קודם פדיון – פטור אם שחט בחוץ, שאינם ראויים לפנים. ואם היה מום בדוקין שבעין – חייב לרבי עקיבא בשוחט בחוץ, שלשיטתו ראוי בפנים שאם עלו לא ירדו.
תמורת פסולי המוקדשים שנפדו, מתה לאחר פדיון, כיון שאי אפשר להקריב – משום שבא מכח קדושה דחויה, ואי אפשר לפדותו – שאין קדושתו חזק לתפוס פדיון, ואי אפשר להאכיל לבעלים במום – משום ששם הקרבן שבא מכחו עליו, וכיון שקדשים אינו נאכל במום לבעלים בלי פדיון, גם התמורה אינו נאכל במום בלי פדיון. ובברייתא דרשו שמתה מפסוק 'ממעלי הגרה טמא'.
תמורת בכור ומעשר – הם והולד, וולד ולד עד סוף כל העולם הרי הם כבכור ומעשר ויאכל במום לבעלים, משום ששם אמו עליו ונקרא 'תמורת בכור ומעשר', מה בכור ומעשר נאכל במום לבעלים, כך תמורתו נאכל במום לבעלים.
חמש חטאות מתות: נלמד מהלכה למשה מסיני, וגם נדרש מהנאמר 'ממפריסי הפרסה טמא', וללמד שעובר בלאו באכילתם. וכן כדי להקיש לתמורת פסולי המוקדשים שאיסורו נלמד מהכתוב 'ממעלי הגרה טמא', ולומר מה חמש חטאות במיתה, גם תמורת פסולי המוקדשים במיתה.
מה שמתה בחטאת – רועה באשם.
הלימוד ביום זה מוקדש לזכות חתן הבר מצוה "אלטר בנימין ביינוש בן רבקה פייגה, לנועם עול תורה ומצוות".
לע"נ הרה"ח ר' פינחס רוזנבוים זצ"ל – נלב"ע כ"ו ניסן תשע"ז
