מי שעולה לרובע היהודי, חולף בין סמטאות העיר העתיקה ונכנס להתפלל בבית הכנסת החורבה, לא בהכרח יודע שבמרחק מאות קילומטרים ממנו מתנהל מאבק מדיני שנוגע ישירות גם למקום שבו הוא עומד.
שרי החוץ של סעודיה, טורקיה, מצרים ופקיסטן נפגשו בליל שבת באיסטנבול במסגרת פורום R4, ובתום הפגישה פרסמו הצהרה משותפת חריפה נגד ישראל, שבה תפסה ירושלים מקום בולט במיוחד. ארבע המדינות קראו להקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 4 ביוני 1967 שבירתה מזרח העיר, דרשו לעצור ניסיונות לשנות את מה שהגדירו "המעמד המשפטי וההיסטורי של ירושלים" וגינו את פעילות "ההתיישבות" הישראלית בעיר.
מדובר ביותר מעוד הודעה שגרתית של מדינות ערביות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפגישה באיסטנבול הייתה המפגש השביעי של שרי החוץ של טורקיה, מצרים, פקיסטן וסעודיה במסגרת הרביעייה, שמבקשת לתאם עמדות סביב כמה מהסוגיות המדיניות והביטחוניות הבוערות ביותר במזרח התיכון. על סדר היום נמצאים בין היתר המלחמה מול איראן, פעילות החות'ים, מצרי הורמוז, נתיבי השיט והיציבות האזורית – ובתוך כל אלה בחרו ארבע המדינות להציב גם את ירושלים כחלק מהתמונה הרחבה.
בהצהרה טענו השרים כי "הכיבוש הישראלי" מהווה מקור יסודי לחוסר היציבות באזור ומחוצה לו, וכי המדיניות הישראלית מעמיקה את תחושת העוול בדעת הקהל העולמית. הם קראו לקידום מהיר של פתרון שתי המדינות והצהירו על תמיכתם בזכות הפלסטינים להקים מדינה "עצמאית, ריבונית, בת קיימא ורציפה", על בסיס קווי 1967, כאשר מזרח ירושלים תשמש כבירתה.
עבור הקוראים, המונח "מזרח ירושלים" עלול להישמע לעיתים כמתייחס רק לשכונות הערביות שממזרח לעיר. אלא שבמישור הבינלאומי שאלת הגבולות רחבה בהרבה: העיר העתיקה הייתה בשליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים, ובמסמכי האו"ם היא נכללת בשטח שעליו החילה ישראל את חוקיה לאחר 1967. כך, הוויכוח המדיני אינו נוגע רק לשכונות בקצה העיר, אלא מגיע גם אל המקומות המזוהים ביותר עם ירושלים היהודית – הרובע היהודי, אזור הכותל והעיר העתיקה. ישראל, מנגד, רואה בירושלים המאוחדת את בירתה ובריבונותה.
וההתייחסות של ארבע המדינות לעיר לא הסתכמה בדרישה לבירה פלסטינית. השרים קראו ל"הפסקה דחופה" של ניסיונות לשנות את המעמד המשפטי וההיסטורי של ירושלים וגינו את פעולות ההתיישבות הישראליות בירושלים וביהודה ושומרון. הניסוח אינו מפרט שכונות או פרויקטים מסוימים, אולם הוא מכניס למעשה את המתרחש בבירה לתוך המחלוקת האזורית הרחבה מול ישראל.
גם העיתוי אינו מקרי. רק לפני כשבוע, ב-16 באוקטובר, הייתה סעודיה חתומה לצד טורקיה, מצרים, פקיסטן ומדינות מוסלמיות נוספות על הודעה חריפה בעקבות פתיחת שגרירות קולומביה בירושלים. באותה הצהרה טענו המדינות כי כל צעד שמבקש לשנות את מעמדה המשפטי או ההיסטורי של ירושלים, או להכיר בה כבירת ישראל, חסר תוקף מבחינתן, וקראו לממשלת קולומביה לחזור בה. גם שם חזרה הדרישה למדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים.
חודשיים קודם לכן, בחודש אוגוסט, הופיעו אותן ארבע מדינות שוב יחד, הפעם לצד ירדן, קטר, איחוד האמירויות ואינדונזיה, בהצהרה נגד תוכנית E1 שממזרח לירושלים. שמונה המדינות טענו כי התוכנית פוגעת באפשרות להקים בעתיד מדינה פלסטינית רציפה וקראו לעצירתה.
אבל מבחינת ישראל, השם המעניין ביותר ברשימה הנוכחית הוא סעודיה. העמדה הסעודית התומכת במדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים אינה חדשה, אך הפעם היא מופיעה לא במסגרת הצהרה המונית של הליגה הערבית או עשרות מדינות מוסלמיות, אלא בפורום מצומצם של ארבע מדינות שמקיימות מנגנון תיאום קבוע סביב שאלות אסטרטגיות אזוריות.
וזה לא נעצר בארבע המדינות. מיד לאחר מפגש הרביעייה באיסטנבול התקיים דיון מורחב שבו השתתפו גם שרי החוץ של בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה. בפגישה המורחבת נדונו בין היתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני והצורך בפתרון מוסכם של שתי מדינות, לצד איראן, החות'ים והמתיחות בנתיבי השיט. עם זאת, חשוב להדגיש כי הנוסח המפורש הקורא למזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית וההתייחסות למעמדה המשפטי וההיסטורי של העיר הופיעו בהצהרת ארבע המדינות – ולא בהודעה המשותפת עם האירופים.
כך, בזמן שהמזרח התיכון עסוק בעימותים צבאיים, באיראן, בחות'ים ובמאבק על נתיבי השיט, ירושלים חוזרת פעם נוספת אל לב המגרש המדיני. ומה שנשמע מרחוק כמו עוד הצהרה מאיסטנבול נוגע, בסופו של דבר, גם לסמטאות העיר העתיקה, לרובע היהודי ולמקומות שבהם עוברים מדי יום רבבות ירושלמים ומתפללים.
