מתיקות התורה: ממשיכים בלימוד הדף היומי – בכורות דפים נ"ו-נ"ז

"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דפים בש"ס.

בכורות דף נ"ו | יום שישי, פרשת תולדות – ג' כסלו תשפ"ז

דף נ"ו – ע"א

לקח או קיבל במתנה

משנה, לקח או קיבל במתנה – פטור ממעשר בהמה שנאמר 'בכור בנך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך', מה בנך אינו בלקוח ומתנה, גם צאן ובקר אינו בלקוח ומתנה.

ואם אינו עניין לבכור שנאמר 'כן תעשה', והרי בכור קדוש מרחם ולא בעשיה, תנהו עניין למעשר בהמה שדומה לבנך שאינו בא על חטא, ולא בא בנדר ונדבה, ולא קבוע לו זמן.

קנה עוברים במעי אמם

קנה עשרה עוברים במעי אמם – כולם נכנסים לדיר להתעשר, ואינם פטורים משום לקוח, שנאמר 'תעשה' ומיעוט הכתוב בשעת עשיה כלומר בשעה שראוי להתעשר ולא במעי אמו.

לקוח במחוסר זמן

לקח בהמה לפני שבעה ימים ללידתו, אינו נכנס שוב לדיר להתעשר משום לקוח.

ואינה משנה, שהרי נתמעט לקוח רק בשעת עשיה. או שהיא כשיטת רבי שמעון בן יהודה שמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, שהוא כבכור שקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו.

אתנן במעשר בהמה

הנכנס לדיר להתעשר אם נתנו לה במעי אמו.

אם חזר ולקחו הימנה ויש לו תשעה והוא – חייבים במעשר.

ואם יצא אחד מן הכשירים בעשירי – הרי טוב, ואם יצא האתנן בעשירי – יאכל במומו לבעלים.

אם לא חזר ולקחו – היא עצמה לא תעשר, ואיסור אתנן רק בזונה כותית.

זונה כותית וזונה ישראלית

זונה כותית – אתננה אסור, שלומדים בגזירה שווה 'תועבה תועבה' מעריות שאין קידושין תופסים בה, וכהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו, משום שאין זה זרעו רק זרעה.

זונה ישראלית – אתננה מותר, וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו.

דף נ"ו – ע"ב

משנה – בהמת השותפים

חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה: אם חילקו אחים בנכסי אביהם ואחר כך נשתתפו, כשמביאים סלע שלם שהוא שני חצאי שקלים ביחד, חייבים כל אחד ואחד לתת מעה קטנה לקלבון – שהם שני ממונות.

והם כשאר בני אדם שהשוקל שקל נותן עמו קלבון, ופטורים ממעשר בהמה כל ימי שותפות – שנאמר 'יהיה לך' ולא של שותפות.

ואף על פי שנאמר בבכור, אם אינו עניין לבכור ששייך בשותפות, שנאמר 'ובכורות בקרכם וצאנכם', תנהו עניין למעשר בהמה.

פטורים מקלבון וחייבים במעשר בהמה

אם לא חילקו ועדיין תפיסת בית ירושת אביהם קיימת – פטורים מקלבון, שנותנים בין שניהם סלע שלם במקום אביהם, ואם היה אביהם נותן סלע על שני בניו, היה נותן רק קלבון אחד.

וחייבים במעשר בהמה – ששותפות של תפיסת הבית לא התמעט ממעשר בהמה, שנאמר 'יהיה'.

חלוקת כספים ובהמות

חייבים בקלבון ובמעשר בהמה: באופן שחילקו בכספים, ולא חילקו בבהמה.

פטורים מקלבון וממעשר בהמה: באופן שחילקו בבהמה, ולא חילקו בכספים.

חילקו נכסים וחזרו והשתתפו – שיטת רב ענן

לרב ענן: אינם פטורים ממעשר בהמה אם נשתתפו לאחר שחילקו רק אם חילקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים בשווי המקביל – שלא שייך לומר זה חלקו המגיע ממיתת אביהם.

שבוודאי בשעת מיתה זכה כל אחד בחצי הגדיים ובחצי התיישים ועכשיו קנו זה מזה, והוולדות שיש בשעת חלוקה פטורים ממעשר בהמה משום לקוח, ואותם העתידים לבוא פטורים משום שותפות.

אבל אם חילקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים, אומרים יש ברירה, וזה חלק המגיע לכל אחד ממיתת אביהם והיא עדיין ירושה.

וכשחזרו והשתתפו חזרו להיות תפיסת הבית מתחילה ואין זה שותפות, לכן ולדות שיש בשעת חלוקה אינם פטורים משום לקוח, ואין העתידים לבוא פטורים משום שותפות.

שיטת רב נחמן

לרב נחמן: גם אם חילקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים – פטורים, ואין אומרים זה חלק המגיע משעה ראשונה לכך – שאין ברירה, ולקחו זה מזה ואחר כך נשתתפו.

המחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן

לרבי אלעזר: אינם פטורים רק אם חילקו 9 בהמות גדולות כנגד 10 פחותים או 10 כנגד 9, אבל אם חילקו 9 כנגד 9 או 10 כנגד 10, אנו אומרים ברירה שזה היה חלק המגיע משעה ראשונה לכך ולא נפטרו.

לרבי יוחנן: גם אם חילקו 9 כנגד 9 או 10 כנגד 10 פטורים, שאין ברירה, ואין אומרים זה חלקו המגיע משעה ראשונה לכך.

ורבי יוחנן לשיטתו שהאחים שחלקו הם לקוחות ומחזירים זה לזה ביובל, משום שאין ברירה.

מחיר כלב

שותפים שחלקו, אחד לקח 10 טלאים, ואחד נטל 9 טלאים וכלב, 10 שכנגד הכלב – אסורים למזבח, שאחד מהם חילופו של כלב ואסור משום מחיר כלב, ואין יודעים מי זה.

9 עם הכלב – מותרים.

לסובר יש ברירה: אם כל כבש בקבוצת 9 יש לו חבר בקבוצת 10 ששווה כמותו, ונמצא שהעשירי כנגד הכלב, נוטל אחד במחיר כלב ואוכל, והשאר מותרים לגבוה.

ורק אם 9 הכבשים שבתוך 10 שווים יותר מאלו 9 שעם אותו הכלב, והכלב שווה את העשירי ואותו משהו ששווים אותם 9 שכנגדו, נמצא מחיר הכלב הולך בכל 9 שכנגדו בכל אחת משהו, והעשירי כנגדו.

בכורות דף נ"ז | שבת קודש, פרשת תולדות – ד' כסלו תשפ"ז

דף נ"ז – ע"א

משנה – אלו שאינם נכנסים לדיר להתעשר

לתנא קמא: א. כלאיים (מתייש ורחל), ב. נדמה (שאמו רחל ודומה לעז), ג. טריפה, ד. יוצא דופן, ה. מחוסר זמן, ו. יתום.

שנאמר בשאר כל הקדשים 'שור או כשב' – פרט לכלאיים, 'או עז' – פרט לנדמה, 'כי יולד' – פרט ליוצא דופן, 'והיה שבעת ימים' – פרט למחוסר זמן, 'תחת אמו' – פרט ליתום.

ונאמר במעשר בהמה 'תחת' השבט, ונאמר בשאר קדשים 'תחת' אמו, מה בשאר כל הקדשים חוץ מאלו, גם במעשר בהמה חוץ מאלו.

ומה במעשר בהמה פרט לטריפה, שנאמר 'כל אשר יעבור' פרט לטריפה שאינה עוברת, גם בשאר קדשים פרט לטריפה.

שיטת רבי יהושע

רבי יהושע: חולק וסובר שאלו נכנסים לדיר להתעשר חוץ מכלאיים וטריפה.

אבל יוצא דופן אכן נכנס לדיר – שסובר כריש לקיש בשיטת רבי שמעון שיוצא דופן הוא ולד גמור גם לעניין קדשים.

וכן מחוסר זמן נכנס לדיר – כרבי שמעון בן יהודה, ויתום נכנס לדיר – כשעור אמו קיים כרבי יהושע.

דין יתום במעשר בהמה

לתנא קמא: שמתה או שנשחטה האם ולאחר כך ילדה.

לרבי יהושע: גם אם נשחטה האם והעור קיים – אין זה יתום, שיש מקומות שמפשיטים עור האם שמתה ומלבישים אותו לוולד, ובכך הוא חי ומתקיים, ומשום שמועיל לו דומה כמו שהאם קיימת.

רובע, נרבע, מוקצה, נעבד, אתנן ומחיר

נכנסים לדיר להתעשר, שנאמר אצל בעל מום 'כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם'.

וכל מקום שנאמר בו השחתה אינו רק דבר ערוה ועבודה זרה, כל שהמום פוסל בו – פסול בו דבר ערוה ועבודה זרה, וכל שאין המום פוסל בו – אין פסול בו דבר ערוה ועבודה זרה.

ובמעשר בהמה אין המום פוסל שנאמר 'לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו'.

רובע ונרבע – הם דבר ערוה. מוקצה ונעבד – עבודה זרה, אתנן – דבר ערוה הוא, מחיר – הוקש לאתנן.

טומטום ואנדרוגינוס

לתנא קמא: נכנסים לדיר להתעשר, שהוא ספק זכר וספק נקבה, ובין כך ובין כך.

לרבי שמעון: אינם נכנסים, שמיעטה תורה לעניין קדשים שאינו רק בזכר ודאי ונקבה ודאית, ולומדים במעשר בהמה מגזירה שווה 'תחת תחת' מקדשים.

דף נ"ז – ע"ב

משנה – זמני מעשר בהמה

ואותם שנולדו קודם לכן אינם נכנסים לדיר להתעשר עם אותם שיוולדו מכאן ואילך משום חדש וישן.

לרבי מאיר: הוא אחד באלול.

לרבי אלעזר ורבי שמעון: באחד בתשרי. לכן, כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ"ט באלול – מצטרפים.

נולדו חמישה לפני ראש השנה וחמישה לאחר ראש השנה – אינם מצטרפים.

לבן עזאי: אלו שנולדו באלול מתעשרים בפני עצמם, שמסתפק אם הלכה כרבי מאיר או כרבי אלעזר ורבי שמעון, משום שאמרו דבריהם מפי חגי זכריה ומלאכי, ולכן לא היה רוצה לסמוך על מעשיו ולקבוע הלכה בהכרעתו.

שלוש גרנות למעשר בהמה

תיקנו חכמים שלוש גרנות למעשר בהמה (שבהמות שנולדו בין פרק לפרק, צריך לעשר כשיגיע הפרק, ולא יאכל לכתחילה מדרבנן בלי מעשר).

שיטת רבי עקיבא

ראשון: בפרוס הפסח, והוא 15 יום קודם חג פסח (שהרי 'פרוס' לשון מחצה, והוא מחצית מהזמן ששואלים ודורשים בעניינו של יום קודם לחג).

נמצא שאם אדר הקודם לו מלא – הוא בתאריך ל' אדר, ואם הוא חסר – הוא בכ"ט אדר.

שני: 15 יום קודם שבועות.

שלישי: 15 יום קודם סוכות.

והטעם שקבעו זמנים אלו, שיש בהמות שמבכירות ללדת קודם פסח, ויש שמאוחרות עד בין פסח לעצרת, ויש שאינם יולדות עד בין עצרת לחג.

ומשהים בני אדם בהמתם עד אותו זמן שלא לשחוט עד שיעשרו בזמן הגורן הסמוך לרגל, נמצא שיהיו בהמות מצויות לעולי רגל לקחת מהם לאכילה וקרבנות.

ואף על פי שמותר למכור ולשחוט עד שלא הגיע הגורן, נוח לאדם לעשות מצוה בממונו ולאחר מכן למכור ולאכול.

שיטת בן עזאי

ראשון: כ"ט אדר, שהאדר הסמוך לניסן הוא לעולם חסר.

שני: א' סיון, משום שבהמות שנולדו מפרוס הפסח עד אותו זמן מועטים, ואם יקדים ויעשר 15 יום קודם רגל, יכלו הבהמות עד הרגל.

שלישי: כ"ט באב, שלשיטתו אלו שנולדו באלול מתעשרים בפני עצמם, ואם יקבעו הזמן בכ"ט אלול יש לחשוש שיערב הנולדים באב עם הנולדים באלול.

ולא תיקנו לעשר ביום ל' אב, שלפעמים אב חסר וצריך לעשות היכר בין חדש לישן.

שיטת רבי אלעזר ורבי שמעון

ראשון: א' ניסן, שסוברים כרבן שמעון בן גמליאל ששואלים בהלכות פסח שתי שבתות, ובאותו זמן שמתחילים הלכות פסח תיקנו לעשר בהמות.

שני: באחד בסיוון, כבן עזאי.

שלישי: כ"ט אלול, כשיטתם שא' תשרי הוא ראש השנה גם למעשר בהמה.

ואמרו בכ"ט אלול ולא א' תשרי, משום שצריך היכר בין חדש לישן, ועוד שאי אפשר לעשר ביום טוב משום צובע.