לא בכל יום נפגשות על במה אחת רעיית אדמו"ר וחסידה מחצר אחרת. בוודאי שלא כאשר מאחורי המפגש מסתתר סיפור משפחתי יוצא דופן, ששורשיו בביתו של אחד האדמו"רים הנודעים בדור האחרון, כ"ק מרן האדמו"ר מקאליב זצ"ל, ניצול השואה שהקדיש את חייו לחיזוק האמונה ולהנצחת הקדושים הי"ד.
הרבנית רחלי הורוויץ, רעיית כ"ק האדמו"ר מקאליב שליט"א, ורודי אנגל, יוצרת המשתייכת לחסידות גור, יופיעו ביום ראשון הקרוב במסגרת פסטיבל "צבעים של שירה", במופע משותף בעיר הנושא את השם "אם אני כאן".
לקראת המופע שוחחנו ב"חרדים ירושלים" עם שתיהן על הדרך שהובילה אותן לעסוק ביצירה מוזיקלית, על התגובות בחצרות החסידיות ועל החיבור המיוחד שנרקם ביניהן. אלא שמעבר למוזיקה, נחשף בשיחות סיפור אנושי מרגש על אמונה, המשכיות ומורשת הדורות, לצד הצצה לא שגרתית לחיים מאחורי כותלי בית האדמו"ר.
הילדות בבית הרבי מקאליב
סיפורה של הרבנית הורוויץ מתחיל בביתו של כ"ק מרן האדמו"ר רבי מנחם מנדל טאוב מקאליב זצ"ל, מניצולי השואה הנודעים, שהקדיש את שנות חייו לחיזוק האמונה ולהנצחת זכרם של ששת מיליוני הקדושים שנרצחו בשואה.
האדמו"ר זצ"ל ורעייתו, שלא זכו להעמיד צאצאים ביולוגיים, פתחו את ביתם וגידלו בו ילדים באהבה ובמסירות. בין אלה שזכו לגדול בביתם הייתה גם אמה של הרבנית הורוויץ.
"אמי היקרה שתחי' גדלה בביתם של האדמו"ר והרבנית מקאליב זצ"ל", מספרת הרבנית בשיחה עם "חרדים ירושלים". "זה הבית שלתוכו נולדתי וגדלתי גם אני. סבא וסבתא היו עבורנו הרבה מעבר לדמויות משפחתיות, הם היו הדמויות המשמעותיות ביותר בחיינו".
הקשר העמוק עם בית האדמו"ר ליווה את הרבנית מילדותה, והשפעתו ניכרת בה עד היום.
"מה שזכיתי לספוג ולינוק בילדותי אינו דבר מובן מאליו. גדלתי לצד אנשים שהיו בהם תעצומות נפש, אמונה, מסירות ואצילות רוח יוצאות דופן. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה יותר ויותר את גודל המתנה הזאת, ואת הדברים שהוטבעו בי ועיצבו את האישיות ואת הערכים שלי".
כאשר היא נשאלת מהו המסר המשמעותי ביותר שנצרב בלבה מאותה ילדות, תשובתה נחרצת.
"חד משמעית, העוצמה של הבחירה בחיים. לא רק לשרוד, אלא לבחור בחיים שוב ושוב. לקום בבוקר ולמצוא עוד דרך להוסיף טוב בעולם".
"הייתה שם בדידות מזהרת"
לצד הזיכרונות מבית האדמו"ר, הרבנית מספקת הצצה לא שגרתית לחיים שמאחורי כותלי החצר החסידית, ומספרת על הפער בין הילדות במחיצת הרבי והרבנית זצ"ל לבין חיי המשפחה כיום.
"הרבה פעמים אנחנו נוטים לדמיין מציאויות שאנחנו פחות מכירים בצורה קצת מרוחקת, עטופה באיזו הילה", היא אומרת.
"הבית של האדמו"ר הקודם זצ"ל היה מלא הוד. אפילו בצורת החיים שבה גדלתי כילדה הייתה איזו מלכות. אם הייתי חולה, למשל, לא היינו הולכים לקופת חולים, הרופא היה מגיע אלינו הביתה. גרנו בתוך הבניין של המוסדות, בלי שכנים, והייתה שם איזו תחושה של בדידות מזהרת".
אלא שכיום, כרעייתו של האדמו"ר מקאליב שליט"א, היא מבקשת להציג גם את הצד הפשוט של חיי המשפחה.
"החיים שלנו היום שונים מקצה לקצה. בסופו של דבר אנחנו בית רגיל, עם משפחה מדהימה, ברוך השם. אני אישה של גינה, אוטובוסים ותורים בסופר. ולצד כל זה יש גם תפקיד ושליחות, שאנחנו משתדלים למלא ככל יכולתנו".
החברות שנולדה בבית הספר למוזיקה
מן העבר השני של המפגש ניצבת רודי אנגל, חסידת גור שגדלה בבני ברק, ובשנים האחרונות עוסקת בכתיבה וביצירה מוזיקלית מקורית.
אנגל מספרת כי כבר בילדותה נחשפה לעולמות שונים, אף שגדלה בתוך חברה חרדית בעלת זהות חסידית ברורה. לדבריה, החשיפה הזאת סייעה לה בהמשך למצוא דרך אישית המשלבת בין עולם החסידות לעיסוק במוזיקה.
"אני מרגישה שהיום הצלחתי למצוא איזשהו איזון", היא מספרת. "מצד אחד, היצירה שלי נמצאת בתוך הגבולות של העולם החסידי, ומצד שני היא לא בהכרח נשמעת כמו מוזיקה חסידית קלאסית. היא עכשווית, אישית ומביאה את הפרשנות שלי".
לדבריה, המוזיקה משמשת עבורה כלי להתקרבות לבורא עולם.
"תנועת החסידות קמה מתוך רצון לקרב את האדם לעבודת השם, והמוזיקה היא אחד הכלים הכי משמעותיים עבורי להתחבר. אני מרגישה שאני יכולה להביא את עצמי, את העולם הפנימי שלי ואת האמירה האישית שלי, דווקא מתוך המסגרת החסידית, ולא מחוץ לה".
את הרבנית הורוויץ הכירה אנגל בבית הספר למוזיקה "נגינות". השתיים, שהגיעו ממקומות שונים בעולם החסידי, מצאו במהרה שפה משותפת.
"לשתינו לא היה פשוט למצוא מישהי שנראית כמונו, חסידית, דווקא בבית ספר למוזיקה", נזכרת אנגל.
בהמשך נרשמו השתיים יחד לקורס בתקשורת, וההיכרות ביניהן העמיקה. הרעיון להופיע יחד עלה מספר פעמים לאורך השנים, וכעת, במסגרת הפסטיבל הירושלמי, נוצרה ההזדמנות להוציאו אל הפועל.
"רחלי רבנית, ואני חסידה"
אחד ההיבטים המעניינים במפגש הוא ההבדל בין מקומן של השתיים בחברה החסידית.
"רחלי מגיעה מעמדה של רבנית, רעיית אדמו"ר, ואני מגיעה מהמקום של חסידה", מסבירה אנגל. "אלה שני מקומות שונים מאוד, וכל אחת מביאה איתה את העולם ואת נקודת המבט שלה".
למרות ההבדלים, היא מספרת על שפה חסידית משותפת, הכוללת ביטויים ביידיש, רגישויות והבנה של אורחות החיים בחצרות.
גם מבחינת האופי האישי השתיים שונות. אנגל מעדיפה עבודה מסודרת ומתוכננת מראש, בעוד הרבנית הורוויץ נוטה יותר לאלתור וליצירה ספונטנית.
הרבנית מצדה רואה בשוני הזה דווקא יתרון.
"אנחנו מגיעות ממקומות שונים, עם סיפורים שונים ועם דרכים שונות להסתכל על העולם. אבל ככל שהעמקנו בעבודה על המופע, גילינו כמה משותף יש בעומק".
לדבריה, החיבור ביניהן מלמד שלא כל הבדל מחייב הכרעה, ולעיתים דווקא הפערים יוצרים מקום להתבוננות ולצמיחה משותפת.
החשש בחסידות – והתגובה שהפתיעה
בשיחה עם "חרדים ירושלים" מספרת אנגל כי בתחילת דרכה המוזיקלית חששה מתגובות הסביבה החסידית, בעיקר בשל אופייה האישי והעכשווי של יצירתה.
"בהתחלה היו לי המון חששות. לא ידעתי איך הסביבה שלי תקבל את היצירה ואת ההופעות, אבל התגובות מפתיעות אותי מאוד", היא משתפת.
לדבריה, דווקא ממקומות שבהם חששה להיתקל בחוסר הבנה, הגיעו גילויי הערכה ועידוד.
אחד הסיפורים המיוחדים קשור לשיר שכתבה בשם "נשמה יתרה", העוסק במורכבות האישית שהיא חווה סביב המושג המוכר מעולמה של השבת.
"כשכתבתי אותו מאוד חששתי מהתגובות", היא מודה.
בהמשך סיפרה לה אישה כי שיתפה את בעלה, המשמש כרב, ברעיון העומד מאחורי השיר. להפתעתה, הרב התחבר לתוכן ואף ציין כי רעיונות דומים נדונים בעולמות הקבלה והחסידות.
"זה מאוד ריגש אותי", מספרת אנגל. "פתאום הבנתי שהרצון שלי להביא את עצמי, על כל המחשבות והתחושות שלי, הוא לא משהו שנמצא מחוץ לעולם החסידי. להפך, יש בו משהו שמתחבר לעומק של החסידות ולעבודת השם".
גם הרבנית הורוויץ מדגישה כי אהבתה למוזיקה ולכתיבה החלה שנים רבות לפני שנישאה לאדמו"ר.
"החיבור שלי למוזיקה נולד הרבה לפני התפקידים וההגדרות שמלווים את חיי היום. מוזיקה תמיד הייתה חלק ממני, ובעיקר הכתיבה היצירתית, שהייתה עבורי הכלי הכי משמעותי לבטא את העולם הפנימי שלי".
היא אינה מסתירה כי העיסוק ביצירה דורש גם התמודדות אישית.
"זה דורש אומץ וגם לא מעט בירור פנימי. אבל הקהילה שלנו היא קהילה מיוחדת, שיש בה מקום לאנשים, לכוחות ולגוונים שונים. כך שזו בהחלט מתנה".
"הנשמה שלך היא אור אינסוף"
המופע המשותף, שייערך ביום ראשון הקרוב, כ"ח בחשוון, בכיכר המוזיקה הנמצא בלב שכונת נחלת שבעה הציורית במרכז העיר, ישלב שירה מקורית, קטעי טקסט, מוזיקה והומור, ויביא לידי ביטוי את עולמן האישי של שתי היוצרות.
אנגל מדגישה כי אין בכוונתה לצאת נגד מוסכמות העולם החסידי, אלא לתת ביטוי אישי למחשבות ולתחושות מתוך המקום שבו גדלה.
"אני לא מגיעה לבמה במטרה לשבור מוסכמות", היא מבהירה. "הרצון שלי הוא קודם כול להניח את עצמי, לומר: זאת אני, זה העולם שלי, וזה הסיפור שלי".
לדבריה, דווקא ירושלים, שבה נפגשות קהילות וחצרות רבות, היא המקום המתאים למפגש בין השתיים.
"ירושלים מכילה בתוכה כל כך הרבה רבדים, ניגודים ועולמות שונים, ויחד עם זאת היא עיר כל כך קדושה ומיוחדת", היא אומרת. "אני חושבת שדווקא הקהל הירושלמי, שמכיר מקרוב את המפגש הזה בין עולמות שונים, יוכל להתחבר למופע, ליהנות ממנו ואולי גם להיות מופתע ממנו".
ואילו הרבנית הורוויץ, הנושאת עמה את מורשת בית האדמו"ר מקאליב ואת זיכרונות הילדות במחיצת הרבי והרבנית זצ"ל, מבקשת להעביר מסר של אמונה ושל הכרה בכוחות שהעניק הבורא לכל אדם.
"אני תמיד מרגישה קצת נציגת ה'גם וגם'", היא אומרת. "היכולת להחזיק מורכבויות, להכיל בתוכנו קולות שונים ואפילו ניגודים, בלי להרגיש שאנחנו חייבות לפתור את כולם או לבחור צד, היא אחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם".
"אנחנו הרבה יותר גדולות מסך החלקים שלנו, והרבה יותר מהמשבצות שאנחנו, או אחרים, תחמנו אותנו לתוכן".
את השיחה המיוחדת היא חותמת במסר אישי לנשים שיגיעו למופע:
"הנשמה שלך היא אור אינסוף! תני לה מקום".
נשמע מעניין ממש. יש קישור למופע?
אחד המופעים המסקרנים בפסטיבל .חיבור מדהים בין שתי נפשות, אומניות בעלות שיעור קומה .איזה כיף לבוא למופע כזה משובח
ירושלים מפתיעה מחדש עם תרבות יוצאת דופן. שמחה להשתתף באירוע המושקע הזה. ישר כח ליוצרות המוכשרות!!
אשתתף. מקסים!
נשמע ממש מדהים! שווה להגיע
מדהימות!!! והיצירות של שתיכן משובחות ממש!