"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף ל״ז | יום א׳ פרשת וירא – י״ד חשוון תשפ״ז
דף ל"ז – ע"א
קנו בטעות דבר שאסור באכילה ובהנאה
משנה, השוחט בכור ומכר בשרו ונודע שלא הראה לחכם, מה שאכלו הלוקחים – אכלו, ויחזיר להם דמים. ומה שלא אכל – הבשר יקבר, שבכור תם אסור בהנאה, ויחזיר הדמים.
השוחט פרה ומכרה, ונודע שהיא טריפה – אכלו, ומה שלא אכלו – הם יחזירו לו הבשר והוא יחזיר להם הדמים. מכרו הקונים לגוי או הטילו לכלבים – משום שלא גרם להם אייסור ישלמו דמי טריפה בזול, ויחזיר להם המותר.
המוכר לחבירו בשר – ונמצא מבכור, המוכר פירות – ונמצא טבל, המוכר יין ונמצא יין נסך – לתנא קמא: מה שאכלו אכלו ויחזיר להם הדמים, לרבי שמעון בן אלעזר: דברים שהנפש קצה בהם (נבילות, טריפות, שקצים ורמשים) – יחזיר להם כל הדמים. דברים שאין הנפש קצה בהם (בכורות, טבל, יין נסך) – ינכה להם חלק מדמים. ובאופן שאם היה נחר אצל מוכר היה יכול לתנקן, בבכור – שמכר לו מקום מום ויכול להראות לאחר שחיטה לדעת רבי יהודה, בטבל – היה יכול לתנקן ולעשר, ביין נסך – כשמכר בתערובת, לדעת רבן שמעון בן גמליאל שאם נפל לבור ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו.
הדרן עליך פרק כל פסולי המוקדשין
פרק ששי – על אלו מומין
משנה, שחיטת בכור מום מחוץ לעזרה – א. נפגם האוזן מתתוך האוזן, אבל לא באליה רכה של האוזן, ב. נסדק אף על פי שלא נחסר, ג. ניקבה מלא כרשינה, ד. יבשה – לתנא קמא: כל שתינקב ואינה מוציאה טיפת דם, לרבי יוסי בן המשולם: שיהא נפרכת.
נאמר 'זכי יהיה בו מום פסח או עוד' – בכל זאת שוחטים הבכור על מום שבגלוי ואינו חוזר, גם אם אינו בטל ממלאכה – שנאמר 'כל מום רע לרבות. אבל במומים בחניכיים הפנימיים, שנחסר מהם, או נחתכו בסכין לרוחב כסדק – אין שוחטים עליו, שאינו בכלל 'מום רע' ורק באופן גלוי שמנוול את הבהמה.
דף ל"ז – ע"ב
מום עובר – אין שוחטים עליו הבכור: א. שהרי בשאר קרבנות אין פודים עליו, שנאמר 'ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', שמדבר בבעלי מומים, ומשמע שלא יקריבו ממנה כל עיקר, יצאת זו שיש בה מום עובר שאינה קריבה היום רק למחר, וכל שכן שאין שוחטים עליו. ב. לכן הועיל מה שנאמר 'פסח ועיוור' למעט מום עובר.
שיעור סדק – כל שהוא, בין בידי שמים בין בידי אדם. שיעור פגימה – כדי שתחגור בה ציפורן, בין בידי אדם ובין בידי שמים. שיעור נקיבת האוזן – לתנא קמא: מלא כרשינה הנכנסת ויוצאה בו (והביאו ראיה ממקום אחר ששיעורו כמלא מקדח, והוא כמקדח נכנס ויוצא). לרבי יוסי ב"ר יהודה: בכקדשה. וקרובים דבריהם להיות שווים. פחות מכקדשה – אין שוחטים עליו, ופסול – שהרי עבד עברי נעשה בעל מום ברציעה כשנרצע במחט.
רציעת עבד עברי – לרבי יוסי ב"ר יהודה: אין צריך לרצוע דווקא במרצע, ואפשר גם בסול, בקוף, במחט, במקדח ובכל דבר הניקוח ביד, שנאמר 'ולקחת'. לרבי: אין רציעה רק בשלת מתכת כמדבר. מקומו – לרבי אלעזר: באליה של אוזן, לחכמים: נעשה בתתוך אוזן – ממה שלמדנו שעבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום, ובאליה של אוזן אינו נעשה בעל מום.
טומאת אוהל בשדרה – מטמא רק בשלם, נחסר אינו מטמא – לבית שמאי: שתי חוליות, לבית הלל: חוליה אחת.
טומאת אוהל בגולגולת – מטמא רק בשלם, נחסר אינו מטמא – לבית שמאי: כמלא מקדח. לבית הלל: כסלע, שיעור מחיי וימות (להלן דף ל"ח. יבואר עוד שיטות בבית שמאי ובית הלל).
שיעור בחלון שלא נעשה בידי אדם, שנפל הכותל מאילו מעט בין בית לבית – מביא טומאה מבית זה לבית זה, כמלא אגרוף גדול, כאגרופו של בן אבטיח (בעל בשר), וכראש גדול של אדם. שיעור בחלון שנעשה בידי אדם – כמלא מקדח גדול של לשכה, שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית, והוא כמלא נקב של עול.
