משה ליאון – טוב את ראש העיר אתם מכירים. אחד מראשי הערים האמביציוזיים שידעה ירושלים. משה ליאון החל את דרכו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. משם הגיע לירושלים והיה צריך להילחם כדי להיבחר לתפקיד. כבר אז כשנלחם על זכותו להיבחר לתפקיד חרף היותו "לא ירושלמי" יכולנו להבין שמדובר באדם שאוהב את העיר בכל מאודו. בפעם הראשונה בה התמודד לתפקיד עוד ב2013 הוא נכשל. הפסיד לניר ברקת.
בפעם השניה, למרות שכל הסיכויים והסידורים והדילים והחסידויות הרבות בעיר היו נגדו, הוא הצליח להביא אליו את הקול הליטאי ואת הציבור הדתי ולהיבחר ברוב קולות מול מי שהיה נתפס כמועמד המבטיח – עופר ברקוביץ'. ולפני כשנה נבחר לכהונה שניה בלי מאמץ כמעט. לא היה מי שיתמודד מול הבולדוזר שבתקופתו תנופת הבניה בעיר שברה שיאים חדשים. ליאון זוכה גם לביקורת על האגרסיביות וקצב הבניה שמקשה על חיי התושבים.
ומשנהו בדומה לו: מיד אחריו, ושני בבכירותו, הוא סגנו וממלא מקומו, חבר מועצת העיר ירושלים, אליעזר ראוכברגר, גם הוא לא ירושלמי במקור, החל את דרכו כעיתונאי מפלגתי בדגל התורה, משם עבר לעסקנות ולימים הפך לנציג דגל התורה בירושלים.
הבא בתור הוא דמות בכירה אף יותר מהשניים הקודמים, לפחות ברמת הקשר לפוליטיקה הארצית. הוא בכיר במפלגת ש"ס. איש המפלגה למשימות מיוחדות. ומה יותר מיוחד ממחזיק תיק החינוך בעיר הגדולה בישראל? כהן מכהן ברצף כבר 11 שנים כסגן ראש עיר עוד מימי ברקת. מהוותיקים במועצת העיר.
המשך יבוא
