כשהם מבקשים מאיתנו – זו כבר שאלה של הכרת הטוב
י.ט, תושבת רמת שלמה, בטור מיוחד לגולשי "חרדים ירושלים" בשעות האחרונות של יום הבחירות
בשנים האחרונות לא מעט בוחרים מסתובבים עם תחושה של אכזבה ותסכול. לפעמים נדמה שכאשר האזרח הקטן זקוק לעזרה, אף אחד לא באמת יוריד בשבילו את הירח.
וזה נכון. מושלם – אין.
אבל יש אמת אחת פשוטה שכדאי לזכור דווקא עכשיו.
כשחלילה מגיעה צרה לבית, כשזקוקים לישועה, לברכה או לעצה – לאן אנחנו הולכים?
אחד נוסע לרב יצחק כהן בשכונת שמואל הנביא. אחר עולה לנהריה אל רבי דוד אבוחצירא. אחר פונה לרב אלבז. כל אחד ורבותיו, כל אחת והצדיק שאליו היא קשורה.
וברגעים האלה אנחנו לא מתחילים לעשות חשבונות. כשאנחנו מבקשים את ברכתם והכוונתם – דבריהם חשובים לנו, ואנחנו משתדלים לעשות כפי שיורו.
ועכשיו הגיע רגע שבו הם מבקשים מאיתנו.
אפשר להיות מאוכזבים. אפשר לכעוס. מותר גם להעביר ביקורת על דברים שנעשו ועל דברים שלא נעשו. התחושות האלה קיימות, ואין טעם להסתיר אותן.
אבל מבחינתי, אי אפשר לבקש את ברכתם של גדולי התורה ברגעים הקשים של החיים, ובאותה נשימה להתעלם מהם כאשר הם פונים לציבור ומבקשים ממנו לפעול.
בעיניי, זו כבר שאלה של הכרת הטוב.
אותם רבנים שאליהם אנחנו נוסעים בשעת צרה, אותם גדולים שאנחנו מבקשים מהם עצה כשהלב כואב והדרך אינה ברורה – מביעים כעת את עמדתם ומבקשים מתלמידיהם ומאנשי קהילותיהם לצאת ולהצביע.
לא משום שהכול מושלם. לא משום שאין מקום לביקורת. ולא משום שכל אחד מאיתנו קיבל תמיד את כל מה שרצה.
אלא משום שלדעתם, זו הדרך הנכונה בשעה הזו.
חז"ל לימדו אותנו: "שמואל בדורו כמשה בדורו". לכל דור יש את רבותיו ואת מנהיגיו, ואת האחריות לשמוע את קולם גם כאשר הדברים אינם מסתדרים בדיוק עם התחושות האישיות שלנו.
יכול להיות שהלב עדיין כואב. יכול להיות שיש שאלות שיישארו גם אחרי הבחירות. את החשבון עם הנציגים ועם מי שצריך לתת תשובות – אפשר וצריך לעשות.
אבל ברגע הזה, מבחינתי, יש דבר אחד שאי אפשר להתעלם ממנו: אם בשעת הצורך אנחנו מבקשים מהם שיורו לנו את הדרך – ראוי שנקשיב להם גם כשהבקשה מגיעה מצדם.
זו אינה רק שאלה פוליטית.
זו שאלה של אמונה, של נאמנות לרבותינו – ושל הכרת הטוב.
