"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף מ״א | יום ה׳ פרשת וירא – י״ח חשוון תשפ״ז
דף מ"א – ע"א
זנב העגל
משנה, זנב העגל שאינה מגעת לאמצע הירך – הרי זה מום.
והוא קשר העליון בארכובתו במקום חיבור השוק והירך, וכנגדו בגמל ניכר, שיש לו כנגד הארכובה העליונה זו עצם בולט לחוץ.
שאמרו חכמים כל תרבות עגלים כן שיהא זנב מגעת לערקוב, וכשהם גדולים הולכות ונמתחות עד למטה.
המומים ששוחטים עליהם
משנה, על כל אלו מומים [שנמנו במשנה עד הנה] שוחטים הבכור, ופסולי המוקדשים נפסדים עליהם.
וגם אלו שנאמרו בשם יחיד, כגון רבי חנינא בן אאנטיגנוס ורבי חנינא בן גמליאל – אין חולקים עליהם חכמים.
בכורות שאינם נשחטים מחוץ לעזרה
משנה, בכורות שאינם נשחטים מחוץ לעזרה:
א. חוורור והמים שאינם קבועים, חוטים הפנימיות שנפגמו אבל לא נעקרו, בעל גרב (לח מבפנים ומבחוץ), ובעל יבלת, ובעל חoזית.
ב. זקן חולה ומזוהם (מסריח), שנאמר 'מן הצאן מן הכשבים ומן העזים'.
ג. שנעבד בו עבירה (שנרבע) ושהמית אדם על פי עד אחד או על פי הבעלים, שנאמר 'מן הצאן מן הבהמה' להוציא רובע ונרבע, 'מן הבקר' להוציא את הנעבד, 'מן הצאן' להוציא את המוקצה, והנאמר 'מן הצאן' להוציא הנונח.
וכשהיה על פי עד אחד או בעלים, שאם עדים הם בני מיתה.
ד. טומטום (שספק הוא אם זכר וקדש הוא או נקיבה ואינו קדוש), ואנדרוגינוס (לת"ק).
חזזית
חזזית – אינו נשחט במקדש ובמדינה.
חזזית המצרית – מום גמור הוא, שזו היא 'לפת' האמור בתורה, ונקרא 'לפת' שמלפפת והולכת עד יום המיתה.
שחין
שחין: יבש מבפנים ובחוץ – מום גמור הוא, וזה 'גרב' האמור בתורה.
יבש מבפנים ולחוץ – זה שחין שהיה מצריים, וגם זה מום גמור הוא, שאין לו רפואה.
לח מבחוץ ומבפנים – אינו נשחט במקדש ובמדינה.
אנדרוגינוס
א. לתנא קמא: אינו נשחט במקדש שמא נקבה היא, ולא במדינה שמא הוא זכר. ואינו נקרא 'חרוץ' מחמת נקבות שלו, משום שאינו במקום עצם.
לאביי: לומדים זאת מהנאמר 'חרוץ או שבור', מה שבור במקום עצם גם חרוץ כן.
לרבא: אם חרוץ הוא גם במקום בשר, לא היה צריך לומר 'גרב', שהוא חרוץ, שנאמר 'ומראהו עמוק מן העור' כמראה חמה העמוקה מהצל, וגרוע מחרוץ משום שמאוס, ואמירה תורה גרב – ללמד על חרוץ שבמקום בשר אינו מום.
ב. לרבי ישמעאל: אנדרוגינוס אין לך מום גדול מזה מחמת נקבות, ונשחט במדינה.
לאביי: לומד חרוץ משבור.
לרבא: רק אם אין חריצותו ניכרת אינה פסלת כשהיא בשר, אבל אנדרוגינוס שחריצותו ניכרת נקרא 'מום רע'.
ג. לחכמים: הוא בריה בפני עצמו, ואינו כלל בכור ונגזז ונעבד.
דף מ"א – ע"ב
אנדרוגינוס לשיטת רבי ישמעאל
אנדרוגינוס לרבי ישמעאל * הסתפקו אם הוא בוודאי בכור, ומומו עמו, ולפי זה לוקים עליו בניצה ועבודה, וצריך לתת לכהן.
או שהוא ספק אם הוא בכור, רק שגם אם הוא בכור מומו עמו, ולפי זה אין לוקים עליו מספק על גיזה ועבודה, ואינו צריך לתת לכהן.
המיעוטים שנאמרו בזכר
נאמר 'זכר' בעולת בקר, וגם נאמר בעולת צאן – אחד למעעט נקיבה, והשני להוציא טומטום ואנדרוגינוס.
וחכמים היא שאנדרוגינוס בריה בפני עצמו – אחד למעעט שפוא, לא יתכן שהכתוב בא למעעט ספיקות).
וגם בכור נאמרו שני מיעוטים, 'הזכר' ו'הזכרים', אחד למעעט נקיבה והשני למעעט אלו.
