עולם הישיבות: הגאון רבי יוסף איצקוביץ, משגיח ישיבת "וולפסון" בבית וגן, מפרסם הבוקר מכתב חריג וטעון במיוחד, בו הוא מתריע מפני תופעה מדאיגה של זלזול בחיי אדם בקרב בחורי ישיבות, בעיקר בימי בין הזמנים דבר הנוגע גם לזמן הקיץ הקרוב.
המכתב, שנכתב "מתוך כאב ותפילה לשינוי", מגיע בעקבות שורת אסונות קשים שאירעו לאחרונה, ובראשם האסון הכבד בו טבעו למוות שני בחורי משפחת שפיגל מרמת שלמה, טרגדיה שטלטלה את כל הציבור.
כבר בפתח דבריו מדגיש המשגיח כי הוא סוטה במכוון מהסגנון המקובל, ובוחר בלשון חריפה, נוקבת ולעיתים אף בוטה: "אצא מכאן בהתקפה חריפה ביקורתית ובוטה… ולא אחסוך במילים קשות" הוא כותב, ומסביר כי מדובר בזעקה פנימית שאינה נותנת מנוח.
לדבריו, המציאות החוזרת על עצמה מדי בין הזמנים, של אסונות וכמעט-אסונות, אינה גזירת גורל בלבד, אלא תוצאה של התנהלות מסוכנת.
המשגיח יוצא בחריפות נגד תפיסה שגויה, כביכול הכל נגזר משמים ואין מקום להשתדלות: "לחשוב כך זו אווילות… לשם מה נועדו הלכות זהירות ושמירת הנפש?", הוא קובע, ומדגיש כי חובת הזהירות היא יסוד מרכזי בהלכה.
במכתבו מנתח הגר"י איצקוביץ את שורש הבעיה: שילוב בין גיל הנעורים, תחושת ביטחון מופרזת, ונטייה לזלזל בהוראות בטיחות. לדבריו, דווקא יכולותיהם הגבוהות של בני הישיבות גורמות להם לעיתים לחשוב כי הם מבינים יותר מכללים והנחיות: "הוא חכם יותר… כל הנחיה יבשה אינה מרתיעה אותו".
עוד מצביע המשגיח על גורם עמוק יותר, יחס של חשדנות כלפי מערכות וכללים חיצוניים, אשר מחלחל גם לתחומי הבטיחות: "אנחנו מבלבלים בין חוק זר לנו לבין כלל בטיחות פשוט, וכך נוצרת גישה שהכללים אינם מחייבים".
בהמשך מפרט המשגיח שורה של מצבים מסוכנים המוכרים היטב לימי בין הזמנים: יציאה לטיולים ללא תכנון, מחסור במים, כניסה למים ללא מציל, זלזול בדגלים בים, הליכה במסלולים ללא היכרות, לקיחת טרמפים, ואף לבוש שאינו מתאים לתנאי שטח, כל אלו, לדבריו, מובילים שוב ושוב לאסונות.
הוא מחלק את התופעה לשתי קבוצות גיל: בחורים צעירים, היוצאים להרפתקאות ללא הכנה;ובחורים מבוגרים יותר, שמניסיונם כביכול, נוטים לקחת סיכונים גדולים יותר מתוך ביטחון עצמי מופרז.
הביקורת אינה נעצרת רק בבחורים, אלא מופנית גם להורים: "יש הורים הנכנסים לשטח עם משפחותיהם, ומעריכים לא נכון את מידת ההתאמה", הוא כותב, ומזהיר מפני מצבים של חילוץ מורכב.
בנוסף, הוא מזכיר את הפן של חילול השם, כאשר יחידות חילוץ נאלצות לפעול שוב ושוב בעקבות מקרים הנובעים, לדבריו, מהתנהלות לא אחראית.
המשגיח אינו מציע בשלב זה פתרונות מעשיים, אך מדגיש כי הצעד הראשון הוא הכרה בבעיה: "כשנשים על לב שאנחנו בבעיה אמיתית, ננסה בשילוב זרועות לנתב דרכים לפתרונות".
לסיום, מדגיש הגר"י איצקוביץ כי דבריו אינם באים חלילה לפגוע בציבור: "אין בכוונתי להמעיט בערכו של ציבורנו הקדוש והנפלא, דוקא משום כך עולות התמיהה והביקורת".
המכתב, שכבר מעורר הדים נרחבים בעולם הישיבות, מציב מראה כואבת אך נוקבת, ומעלה קריאה ברורה: לעצור, לחשוב, ולשנות, לפני האסון הבא.
