"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף ל״ח | יום ב׳ פרשת וירא – ט״ו חשוון תשפ״ז
דף ל"ח – ע"א
טומאת כלי חרס – רק מתוכו ולא מגבו. ואם אין לו תוך – אינו מקבל טומאה. וגם אינו מקבל טומאה מדרס – שאין מדרס לכלי חרס, שנשבר בישיבת אדם.
טומאת כלי עץ – מקבל טומאה מדין תורה מתוכו ומגבו. ולכן אם יש לו תוך ונקטמא בטומאה דאורייתא – נטמא תוכו נטמא גבו, נטמא גבו נטמא תוכו. נטמא בטומאה דרבנן (במשקים) – נטמא תוכו כולו טמא, נטמא מגבו – אחוריו טמאה. אבל תוכו, אגנו, אזנו וידיו – טהורים, שמן התורה אין אוכל ומשקה מטמא כלי, וגזרו חכמים משום משקה זב וזבה, ועשאו כטומאת כלי חרס ולא כשאר טומאה מן התורה וככלי שטף, כדי שלא ישרפו על טומאה זו תרומה וקדשים.
כלי עץ שאין לו תוך: אם אינו ראוי למדרסות – אינו מקבל טומאה מדין תורה, משום שאינו דומה לשק שמיטלטל מלא וריקן. ואם ראוי למדרסות – מקבל טומאה. ובאופן זה אין אחוריו חלוקים מתוכו לטומאת משקים, שאם נטמא תוכו (צד שמשתמשים בו אף על פי שאין לו בית קיבול) – נטמא גבו, נטמא גבו – נטמא תוכו. שמאחר שכבר עשו היכר שהוא מדרבנן בכלי שיש לו תוך, לא הוצרכו לעשות היכר גם אם אין לו תוך.
חסר בגולגולות 'במלא מקדח' – לבית שמאי אינו מטמא אוהל, לרבי מאיר: מקדח קטן של רופאים, לחכמים: בגדול של לשכה. והרי לבית הלל השיעור הוא כדי שיינטל מחייו וימות כסלע, אם כך לרב חסדא: שיעור לבית שמאי הוא כמקדח וחיסומו (שמרחיבים הנקב כדי שיכנס ויצא בריווח) שהוא יותר מסלע, אלא מלא מקדח לבד הרי שיעורו כסלע ואין ביניהם לבית הלל ולא כלום. לרב נחמן: שלבית שמאי אפשר לומר כמלא מקדח לבד בלי חיסומו, ולבית הלל: כסלע נירונית ולא כסלע סתם, שהוא קטן גם ממקדח של רופאים, ונמצא שגם לרבי מאיר בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים.
דף ל"ח – ע"ב
משנה, מום שבעין: בשורה החיצונית שבעין, ניקב/ נפגם/ נסדק, היה לו דק, תבלול, חלון נחש, עינב – הרי אלו מומים ששוחטים עליהם בכור.
תבלול – לרבי יוסי: שיוצא חוט של לבן מהלבן ופוסק את השורה שמסביב לשחור ונכנס בשחור. אבל אם חוט השחור יוצא מהשחור ופוסק בשורה ונכנס בלבן, אינו מום, שהלבן נקרא עין רק שומן העין, שנאמר 'חלב עינימו'.
לרבי מאיר: בין לבן ונכנס בשחור, ובין שחור שנכנס בלבן הרי זה מום. שלשון תבלול הוא דבר המבלבל את העיניים.
דק שחור משוקע: הרי זה מום, צף: אינו מום. דק לבן, משוקע: אינו מום, צף: הרי זה מום. וסימן 'ברקא', שהוא לבן וצף, והוא מום.
כהן מומחה – אף על פי שאמרנו שאינו רואה מומים לעצמו, אבל מורה הלכה לתלמידים ותלמידים מורין לו. הוראת תלמיד חכם – אמרה קודם שבא מעשה לידו: שומעים לו, אמר לאחר שבא מעשה לידו: אין שומעים לו.
משנה, יש לו טיפים לבנות בעין – הרי הם מום. חרורוז קבוע – לרבי מאיר: ששהה 40 יום, לרבי יהודה: ששהה 80 יום. לרבי חנניא בן אנטיגנוס: בודקים אותו 3 פעמים בתוך 80 יום, ואם לא בדקו אף על פי שנמצא שם ביום 80 אינו מום, שמא בינתיים הלך לו וחזור, שכן דרכו.
(והבדיקות יהיו משולשים, שאם בדק יבדוק פעם שני ליום 26 וחצי, ולאחר מכן ליום 26 וחצי, ולאחר מכן ליום 27, ולאחר מכן ליום 27, שבשלשה זמנים אלו דרכו לעבור. להלן דף ל"ט).
מים הקבועית בעין, הרי זה מום, לרבי מאיר: אם שהו 80 יום. לרבי יהודה: אם האכילו לרפואה תבן ומספוא כדרך רפואה ולא נתרפא – הרי זה מום. ודרך רפואתו – שיאכל מספוא כגרוגרת כנרוגרת לח הגדל באדר וחצי ניסן, ואחר כך יאכל יבש הגדל באלות וחצי תשרי, של שדה בית הבעל שדי לה בגשמים. והסתפכו בגמרא א. אם מאכילים אותו לח בחודש וחצי של זמן הלחו, ויבשו בזמן היבש, או שמאכילים אותו לח ויבש בזמן הלחו? ב. אם אכל לח ויבש יחד, או שאכל יבש ואחר כך לח? ג. שהיו משל שדה בית השלחין, אף על פי שלא נתרפא אינו מום.
בדיקת מום קבוע בעין – הסתפקו בגמרא א. אם מאכילים אותו כגרוגרת בסעודה ראשונה, או בכל סעודה וסעודה? ב. לצד שמאכילים אותו רק בסעודה ראשונה – אם אכל קודם אכילה או קודם שתיה וודאי דרך רפואה הוא, והסתפקו אם לאכילה לאחר אכילה או לאחר שתיה? ג. ואם אכל כשהוא מותר בוודאי היא דרך רפואה, והסתפקו אם אכל כשהוא קשור? ד. ואם אכל עם חבירו בוודאי היא דרך רפואה, והסתפקו כשאכל לבד? ה. אם אכל בשדה בוודאי היא דרך רפואה, והסתפקו אם אכל בעיר? ו. לצד שמועיל רק בשדה, הסתפקו אם אכל בגינה הסמוך לעיר. ז. אכל עשבים לרפואה מים קבועית ולא נרפא מום האם למפרע הוא מום, ואם כן בפדה קודם שאכל ונהנה מדמי הפדיון – מעל, או שהוא מום רק מכאן ולבא – ולא מעל בפדיונן? תיקו.
