"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף ל"ט – יום ג' פרשת וירא – ט"ז חשון תשפ"ז
דף ל"ט – ע"א
מום בחוטם
משנה, מום בחוטם: שניקב/ נפגם/ נפגם/ נסדק הרי זה מום.
ניקבו חוטמים זה לתוך זה – מבחוץ: שניקבו מחיצות החיצוניות של החוטם ונראה הנקב – מבפנים: שניקבה מחיצה החולקת את החוטם – אינו מום.
מום בשפה
מוום בשפה: בשורה חיצונית של שפה * שניקב/ שנקפם/ שנסדק – הרי זה מום ושוחטים עליו הבכור.
מום בפה
משנה, מום בפה: חניכיים חיצוניות שנחסר מהם מעט, ונתנכו בסכין לרוחב, והפנימיות שנעקר – הרי זה מום.
הפנימיות – מן השיניים גדולות, שאחת נראה כשנים) ולפנים, תיומת עצמה – כלפנים.
לרבי יהושע בן קופצאי: גם בניקר הפנימי אין שוחטים עליהם, ופסולה מהמזבח.
לרבי חנינא בן אנטיגנוס: מן השיניים המתאימות ולפנים אין בודקים כלל, וגם אם נעקר החניכיים כנגד המתאימות עצמם אינו מום, לא לשחוט עליו ולא להיפסל מהמזבח.
מחסור אבר
מחסור אבר – אין שוחטים עליו בכור, ואין פודים עליו קדשים, משום שאינו מום שבעלי.
הסתפקו אם נפסל מעל המזבח – משום שנאמר 'תמים יהיה לרצון', ולא מי שיש בו חסרון.
או שהנאמר 'יהיה' בא לרבות, מה בעל מום אינו רק במומים שבעלי, גם חסרון אינו רק חסרון בגלויי.
בעל כוליא אחת
בעל כוליא אחת – נאמר 'זאת שתי הכליות' לבריתא אחת ללמד שבעל כוליא אחת או בעל שלש כוליות פסול, ויש אומרים: שהנאמר 'יסירנה' בא לרבות בעל כוליא אחת.
לרב חייא בר יוסף: כולם מודים שחיסרון מבפנים שמו חיסרון, ונחלקו אם יש בריה בכוליא אחת ואינו נקרא חיסרון, או אם אין בריה בכוליא אחת ונקרא חיסרון.
לרבי יוחנן: לדברי הכל אין בריה באחת, וחיסרון מבפנים שמו חיסרון, ואם נחסרה קודם קבלה – פסולה, ואם נחסרה לאחר קבלה – כשירה.
דף ל"ט – ע"ב
פגימת אוזן הפר
הפוגם אוזן פר לאחר שחיטה – פסול, שנאמר 'ולקוח מדם הפר', הפר שהיה כבר.
קרבן תמים ובן שנה
קרבן צריך שיהא תמים ובן שנה: שנאמר 'שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם'.
קבלה והולכה והזייה: שנאמר 'יהיה' שיהו הכל כבן שנה.
שעות פסולות בקדשים, ואפשר שבשעת שחיטה היה בן שנה, ובשעת קבלה או הולכה הוא בן שתי שנים.
מעוך, כתות, נתוק וכרות
נאמר 'ומעוך וכתות ונתוק וכרות'.
לרבי יהודה: בין בגיד ובין בביצים הם מומין שבגלוי, מעוך וכתות – משום שהם מתכווצות, ונתוק וכרות – משום שהם תלויים.
לרבי אליעזר בן יעקב: הכל בגיד, ולא בביצים – שנים מתחילה הם לפעמים מתכווצות או תלויות.
לרבי יוסי: מעוך וכתות גם בביצים – שהרי אינם. נתוק וכרות בגיד ולא בביצים – משום שישנם.
מום באיבר רביה
משנה, מום באיבר רביה: נפגם הזוכן, [או] הערייה של נקיבה במוקדשים – הרי זה מום.
ורק אם נפגם הכיס. ניטל, או שנספגם הזוכרות – אינו מום.
ומעשה שנטל זאב הזוכן וחוזר לאיתנו.
מום בזנב
מוום בזנב: נפגם הזנב מהעצם – הרי זה מום. נפגם מהפרק – מעלה ארוכה ואינו מום.
היה ראש הזנב מפצל העצם, שנקלף העור ונשאר העצם מגולה, או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע – הרי זה מום.
שיעור אצבע
אצבע שאמרו חכמים – הוא אחד מארבעה בטפח של כל אדם.
נפקא מינה – י"א לעניין ציצית. וי"א: לעניין שתי אמות (יבואר להלן דף מ'). וי"א: לעניין בשר שיש בין חוליית לחוליא כמלא אצבע שהוא מום.
חוטים בציצית
חוטים בציצית – לבית שמאי: 4, לבית הלל: 3.
משולשת (תלויה מעל כנף הבגד, וי"מ: כמה יהא בגדיל חוץ מהענף) – לבית שמאי: 4 אצבעות, לבית הלל: 3.
וכל אצבע הוא מארבע בטפח של כל אדם.
מידות המקדש
שני מקלות מדידה שאורכם אמה היו ביציע של שער המזרח הנקרא 'שושן הבירה'.
אחת מונחת בקרן מזרחית צפונית, והיא היתה יתירה על אמה של משה חצי אצבע.
שניה מונחת על קרן מזרחית דרומית, ויתירה מראשונה חצי אצבע, ונמצא יתירה על של משה באצבע.
כשהיו האומנים פוסקים עם הנגיבר לעשות מלאכה כך וכך אמות, היו פוסקים על פי מידה קטנה, ועושים במידת גדולה, שלא יבואו לידי מעילה, שאם היו עושים באותה מידה שהיתנו אפשר שיהתנו אפשר שיתנו, שאי אפשר לצמצם.
והטעם שהוצרכו לעשות שנים לבד משל משה, הקטנה לכסף וזהב שהיא מלאכת טורח, לכך היתנו בשל משה, ומחזירים
