פחות מיממה נותרה עד לפתיחת הקלפיות, והלילה בבירה רחוק מלהיות עוד ערב פוליטי שגרתי. במטות החרדיים האורות עדיין דולקים, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, רשימות המצביעים נבדקות שוב ושוב, ראשי קהילות מקבלים שיחות אחרונות, פעילים מתודרכים לקראת הבוקר, ובכל המטות מנסים לוודא שלא יישאר קול אחד בבית.
מערכת הבחירות הנוכחית מסתמנת כאחת המערכות הגורליות ביותר שידע הציבור החרדי בשנים האחרונות. התוצאה שתתקבל מחר עשויה להשפיע לא רק על מספר הנציגים בכנסת, אלא גם על שורה ארוכה של סוגיות שנוגעות כמעט לכל משפחה חרדית בעיר, מעמד בני הישיבות, תקציבי עולם התורה, סבסוד המעונות, הארנונה, מוסדות החינוך, השבת והמאבקים סביב צביונה היהודי של המדינה.
בשעות האחרונות שלפני פתיחת הקלפיות כבר כמעט אין מקום לנאומים ולכנסים. המערכה עוברת לשטח עצמו, שיחה עם מתלבט, טלפון לאברך, תזכורת למשפחה, תיאום הסעה למי שזקוק לכך, ניסיון אחרון להגיע לקהילה שעדיין לא סגורה, ובעיקר מאמץ עצום להוציא את הציבור החרדי כולו אל הקלפי.
והפעם, המאמץ הזה מתנהל תחת מטען כבד במיוחד.
הקדנציה האחרונה הותירה את הרחוב החרדי עם לא מעט כעס ותסכול, משבר הגיוס שנותר ללא פתרון קבוע, מעצרי בחורי ישיבות ואברכים, גזירת המעונות, מאבקים על תקציבי עולם התורה ושאלות הולכות וגוברות סביב כוחם של הנציגים החרדים והיכולת שלהם לתרגם תמיכה פוליטית להישגים ממשיים.
ערב ההכרעה, הנציגות החרדית המקומית יודעת היטב שהמאבק שלה אינו רק מול היריבים הפוליטיים. אחד הקרבות הגדולים מתנהל דווקא בתוך הבית, מול האדישות, האכזבה והתחושה של חלק מהציבור כי הפעם נדרש ממנו יותר מהבטחות.
לקראת יום הבחירות, כתבנו חנוך פוגל שוחח עם שלושה מסגני ראש העיר שמגיעים אל המערכה משלוש זוויות שונות של הפוליטיקה החרדית בבירה, אליעזר ראוכברגר מדגל התורה, חיים כהן מש"ס וצחי ברים מאגודת ישראל ושלומי אמונים.
שלושתם מדברים על הכעס בשטח, על כוחן של הקהילות, על חוק הגיוס, על האחריות של הנציגות ועל היום שאחרי. ובעיקר, הם מתמודדים עם השאלה שמרחפת הלילה מעל המטות כולם, האם הציבור החרדי יבחר להעניש את נציגיו, או שדווקא ברגע ההכרעה יתלכד, ייצא בהמוניו לקלפיות וינסה לעצב מחדש את מאזן הכוחות.
ראוכברגר: "אני לא סופר — אני עובד"
נפתח עם מטה דגל התורה בגבעת שאול, שם שעות לפני יום הבחירות, אליעזר ראוכברגר מתאר התעוררות שלדבריו התחזקה מאוד בימים האחרונים.
לדבריו, התחושה בשטח היא שמערכת הבחירות חרגה כבר מהמאבק המפלגתי הרגיל. "אנשים קלטו שאלו בחירות גורליות וקריטיות לכל אחד ואחד באשר הוא חרדי", הוא אומר. "זה ממש לא משנה ליטאי או חסידי. כולם מבינים שאלו בחירות קריטיות לציבור החרדי וליהדות בארץ ישראל".
ראוכברגר מתאר פעילות שנמשכת, מבחינתו, עד לרגע סגירת הקלפיות. "אנחנו נמשיך עד הרגע האחרון, לעודד אנשים, להריץ אנשים ולשכנע את אלה שעוד מסופקים".
אחת הנקודות המרכזיות מבחינתו היא הקשר הישיר בין הכוח העירוני לכוח הארצי. דגל התורה מחזיקה כיום בעוצמה משמעותית בזירה המוניציפלית, וראוכברגר אינו מסתיר את רצונו לתרגם את הקשר שנבנה עם מאות קהילות ובתי כנסת לתמיכה גם בבחירות לכנסת.
לדבריו, לנציגות דגל התורה בעיר קשר עם קרוב ל-200 בתי כנסת ומערך רחב של מטות שכונתיים וקהילתיים. הוא מודה כי קיימות גם קהילות שנהנות לאורך השנים מסיוע הנציגות המקומית אך אינן מזוהות באופן מלא עם המפלגה בזירה הארצית.
"יש קהילות שאנחנו עוזרים להן הרבה מאוד בעירייה", הוא אומר. "חלקן אומרות: לעירייה בוודאי שאנחנו איתכם, כי יש הכרת הטוב, אבל לכנסת יש התלבטות. אין הרבה כאלה, אבל גם הבודדים חשובים לנו, כי כל קול חשוב".
ראוכברגר נמנע מלהתחייב ליעד מספרי, גם כאשר הוא נשאל על המספרים הגבוהים שהוצבו במטה הארצי.
"אני מעדיף לא לנקוב במספרים ולהיות מופתע", הוא אומר. "אני לא סופר, אני עובד. אני אומר לכולם: אל תספרו, תעבדו, תעבדו ותעבדו. כל רגע שמבזבזים על ספירה אפשר להשקיע בעוד אדם ועוד קול".
אלא שהנושא הרגיש ביותר מגיע כאשר השיחה עוברת אל משבר הגיוס.
ראוכברגר אינו מכחיש את הכעס. להפך. הוא מספר על חוג בית שבו השתתף ברמות, שבו התברר לדבריו כי כמעט לכל אחת מהמשפחות יש בן או חתן המתמודד באופן אישי עם השלכות המצב.
"כולנו סובלים מאותו דבר", הוא אומר. "אתה ממורמר? גם אני ממורמר. השאלה היא מה ייצא לך מזה שלא תצביע".
לדבריו, קיימת כיום הבנה רחבה בקרב הנציגות החרדית כי לאחר הבחירות לא ניתן יהיה להמשיך באותה מתכונת. ראוכברגר מדגיש כי הוא אינו מצוי בפרטי המשא ומתן הארצי, אך אומר כי מהשיחות שהוא מקיים עם חבריו לכנסת ועם מועמדים חדשים עולה עמדה ברורה: "יש הבנה והסכמה שלא ייקחו תפקידים ולא ייכנסו לממשלה טרם חקיקת חוק שיסדיר את מעמד בני הישיבות".
את דבריו הוא מסיים במסר חד לציבור: "זו חובה, זו מצווה, זה לא רשות. אנחנו רוצים שייתנו לנו להיות חרדים ולחיות כחרדים בלי שיכתיבו לנו את צורת החיים שלנו".
צפו: הריאיון המלא עם ממלא מקום ראש העיר ויו"ר דגל התורה בעיר, אליעזר ראוכברגר
חיים כהן: מהארנונה ועד חוק הגיוס
אצל סגן ראש העיר חיים כהן מש"ס, השיחה נפתחת דווקא במספר עירוני: יותר מ-32 אלף פניות שלדבריו טופלו בתחום הארנונה מתחילת הקדנציה.
כהן, המחזיק בין היתר במקצועיות בתיק ההקצאות והארנונה ומשמש כחבר בוועדות התכנון והבנייה, מבקש באמצעות המספר הזה להסביר לציבור מדוע, לשיטתו, ההצבעה הארצית קשורה באופן ישיר גם לחיי היום-יום של משפחה חרדית בבירה.
לדבריו, אחת הדוגמאות הבולטות היא ההנחה בארנונה שממנה נהנות משפחות הזכאיות לכך על פי מבחני ההכנסה. כהן מסביר כי הרשויות המקומיות תלויות גם בשיפוי ובתקציבים ממשלתיים, ומזהיר כי שינוי מדיניות ממשלתית עלול ליפול בסופו של דבר על כתפי המשפחות עצמן.
"אם אברך שמשלם היום סכום נמוך יחסית בארנונה יאבד את ההנחה, הוא עלול למצוא את עצמו משלם אלפי שקלים נוספים בשנה", הוא אומר. "מי שחושב שלהישאר בבית ביום הבחירות זו רק החלטה אישית, צריך להבין שיש לזה השלכות גם על ההורים שלו, על השכנים שלו ועל הציבור כולו".
כהן אינו מחלק את העיר ל"קהילות חדשות" ו"קהילות ישנות". מבחינתו, הוא אומר, הדלת פתוחה לכל מי שפונה.
"אנחנו עוזרים לכל אחד", הוא אומר. "לא מסתכלים מאיזה מגזר הוא ומה הוא מצביע".
אבל כאשר הוא נשאל על כוחו של הציבור הספרדי ועל המאמץ של ש"ס בישורת האחרונה, כהן בוחר לעבור מן הזירה המוניציפלית אל המורשת של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
לדבריו, בעוד שבציבורים שונים מסתמכים על מסורות שעוברות מדור לדור, לש"ס יש תיעוד ברור של מרן הקורא לציבור להצביע למפלגה ורואה בהצבעה שותפות בהחזקת עולם התורה, בתי הכנסת והמקוואות.
"הוא אמר במפורש שמי שמצביע נעשה שותף בזכויות האלה", אומר כהן. "מה צריך יותר מזה?"
גם מולו עולה סוגיית הגיוס, והפעם באופן חד יותר.
כהן אינו מנסה לטעון שהבעיה נפתרה. אלא שהמסר שלו הוא שחוק הגיוס, משמעותי ככל שיהיה, אינו יכול להפוך בעיניו לשיקול היחיד של הציבור החרדי.
"יש את כל התורה כולה, יש את עשרת הדיברות ויש את חוק הגיוס", הוא אומר. "אני לא מזלזל בחוק הגיוס, אבל גדולי ישראל לחמו במשך השנים גם על שבת, על גיור, על נישואים אזרחיים ועל עיקרי הדת. אז בגלל שחוק הגיוס לא נפתר — אתה מוחק את הכול?"
לדבריו, מי שנמנע מהצבעה מתוך מחאה עלול להביא, לשיטתו, דווקא להתחזקותם של הכוחות שמבקשים לשנות שורה ארוכה של סוגיות דת ומדינה.
"אני חושב שזו טעות לשים את חוק הגיוס לפני הכול", הוא אומר. "קודם צריך לדעת שהתורה בסכנה. יש גם את חוק הגיוס, והוא צריך פתרון, אבל אי אפשר להפוך את היוצרות".
כשנשאל מה ייחשב מבחינתו הישג לש"ס בבירה, כהן מסרב להציב מספר. "אני מאמין שאני אעשה את מה שאני צריך לעשות, וריבונו של עולם יעשה מה שהוא צריך לעשות".
צפו: הריאיון המלא עם סגן ראש העיר חיים כהן מש"ס
ברים: הקהילות הצעירות, חוק הגיוס, והסיפור ששמע מפרוש
אצל סגן ראש העיר צחי ברים, מבכירי 'שלומי אמונים' בירושלים ומי שמזוהה במערכת הבחירות הנוכחית עם מפלגת "חומת תורת ישראל" שהתפצלה מאגודת ישראל, השיחה מקבלת כיוון מעט אחר.
ברים מגיע לישורת האחרונה אחרי תקופה שבה בנה קשר בולט עם קהילות צעירות בעיר, גם כאלה שלא תמיד נמצאות בלב המיינסטרים החסידי. מבחינתו, דווקא החיבור הזה עשוי להפוך לאחד המבחנים המעניינים של יום הבחירות: האם הקשר שנבנה בזירה המקומית יתורגם גם להצבעה בזירה הארצית.
הוא מודה שבחלק מהקהילות החיבור הזה אינו מובן מאליו. לדבריו, יש ציבור שמכיר היטב את הנציג המקומי ואת העזרה שהוא מקבל ממנו, אך פחות מבין מדוע הדבר אמור להשפיע על ההצבעה לכנסת. בשבועות האחרונים, הוא מספר, התקיימו לא מעט שיחות בדיוק סביב הנקודה הזאת.
אבל החלק החד יותר בשיחה מגיע כשעוברים למשבר שעבר על הציבור החרדי בקדנציה האחרונה.
ברים אינו מנסה לייפות את התמונה. "זה שלא הצליחו, ברור לכולם", הוא אומר בהתייחס להסדרת מעמד בני הישיבות. לדבריו, המציאות שנוצרה סביב מעצרי בחורי הישיבות והשלכות משבר הגיוס מחייבת את הנציגות החרדית להגיע ליום שאחרי הבחירות בגישה אחרת.
בשיחה הוא מספר גם מה שמע במפורש ממאיר פרוש בנוגע לתנאים לכניסה לממשלה הבאה, ומתייחס לשאלה האם בתוך יהדות התורה נוצרה הפעם חזית משותפת סביב חוק הגיוס.
גם סוגיית "חומת תורת ישראל" עולה בריאיון. האם מדובר במהלך טכני בלבד, כפי שטוענים בשלומי אמונים, או במהלך שעשוי עוד להשפיע בעתיד על מבנה הייצוג הפנים-אגודאי? לברִים יש תשובה חד-משמעית.
ואז, לקראת סיום, הוא שולף סיפור ששמע ממאיר פרוש על אביו, הרב מנחם פרוש ז"ל, מימי עצרת החצי מיליון ההיסטורית, ועל שיחת טלפון מפתיעה שקיבל אז, לדבריו, מראש הממשלה בנימין נתניהו זמן קצר לפני העצרת.
מבחינת ברים, הסיפור ההוא אינו רק אנקדוטה היסטורית. הוא משתמש בו כדי להסביר מדוע, לשיטתו, מאבק שבעבר נתפס כעניין חרדי כמעט בלעדי הפך עם השנים לסוגיה שמעסיקה חלקים רחבים הרבה יותר בציבור הישראלי.
את הריאיון הוא מסיים במסר תקיף: "אנחנו לא מושיטים את הלחי השנייה כדי לקבל עוד סטירה. הציבור החרדי לא למרמסה".
מה בדיוק ביקש נתניהו ממנחם פרוש לפני העצרת, מה שמע ברים ממאיר פרוש על הממשלה הבאה, ומה הוא אומר לקהילות הצעירות שעדיין מתלבטות?
צפו בריאיון המלא עם סגן ראש העיר צחי ברים.
