זמני כניסת הצום, יציאתו וההלכות החשובות: המדריך ליום כיפור תשפ"ז

יום הכיפורים תשפ"ז יחול מחר בערב, ורבבות תושבי העיר נערכים בסילודין ליום הגדול והקדוש.

הדלקת נרות החג בירושלים בשעה 17:59, כניסת הצום בשעה 18:03, יציאת הצום בשעה 19:15, ולנוהגים כשיטת רבנו תם, בשעה 19:56.

יום הכיפורים נתייחד כיום סליחה ומחילה לעוונותיהם של ישראל. על כן אמרו חכמינו ז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל… כיום הכיפורים", משום "דאית ביה סליחה ומחילה".

בדברי רבי עקיבא מתגלה עומק נוסף בשמחתו של היום: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים".

שמחת היום אינה רק על מחילת העוונות, אלא על הזכות לשוב ולעמוד לפני אבינו שבשמים, ושהוא עצמו מטהר אותנו. הקשר שבין ישראל להקב"ה אינו קשר רגיל, אלא קשר של אב ובנים, קשר עז ובל ינותק.

מכאן גם עומק החטא: אין החטא רק עבירה על רצונו של הקב"ה, אלא פגיעה בקשר שבין הבן לאביו והתרחקות ממנו. שהרי אינו דומה הפוגע באדם זר לפוגע באביו; ככל שהקשר עמוק יותר, כך עמוקים יותר הצער והכאב על הפגיעה בו. על כן התשובה ביום הכיפורים אינה רק חרטה על עצם החטא, אלא הכרה בכאב הריחוק מאבינו שבשמים ורצון לשוב אליו.

אולם דווקא כאן טמונה התקווה. טבעו של אב, שאף כאשר בנו חוטא ומתרחק, אינו חדל מלצפות לשובו. ואף הקב"ה, "הרוצה בתשובה", מצפה לתשובת בניו אהוביו. זוהי מהותה של התשובה: שיבה אל האב והשבת הלב אליו.

זוהי מתנתו הגדולה של יום הכיפורים, שהקב"ה פותח לפנינו את הדרך לשוב, מטהר אותנו ומקבל את בניו השבים אליו באהבה ובחיבה. וזהו עומק דבריו של רבי עקיבא: "אשריכם ישראל", אשרינו שזכינו ליום שבו אבינו שבשמים מטהר אותנו ומקבל אותנו באהבה, ומתגלה בו מחדש גודל חביבותם של ישראל לפניו.

לקראת היום הקדוש, הרה"ר לישראל הגאון רבי קלמן מאיר בר מביא שורת הנחיות הלכתיות מעשיות, בדגש על דיני הצום, חולים וקטנים ותפילות היום.

אכילה ושתייה ביום הכיפורים

האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, או השותה כמלוא לוגמיו, חייב מן התורה. שיעור ככותבת הגסה הוא כ-30 סמ"ק, ושיעור מלוא לוגמיו משתנה מאדם לאדם לפי גודל גופו. שיעור של כ-40 מ"ל נוזל הוא פחות מכשיעור אצל אדם בינוני, אולם אצל אדם קטן או גדול במיוחד יש לחשב את השיעור בהתאם למבנה גופו.

גם האוכל או השותה פחות מכשיעור עובר על איסור תורה של חצי שיעור. כאשר לא עבר מתחילת האכילה או השתייה הראשונה ועד סוף האכילה או השתייה האחרונה שיעור כדי אכילת פרס, האכילות מצטרפות זו לזו, וכן השתיות מצטרפות זו לזו. לעניין יום הכיפורים יש להחמיר ולחשב שיעור כדי אכילת פרס כ-9 דקות.

חולים ביום הכיפורים: מתי וכיצד אוכלים?

חולה שיש בו סכנה פטור מלצום. חולה הנצרך רק לשתייה, לא יאכל אלא ישתה כפי הנצרך. וכן חולה שאמדוהו שמספיק לו לאכול בשיעורים, לא יאכל אכילה רגילה אלא יאכל לשיעורים.

לפיכך, מי שמוכרח מחמת מצבו הרפואי לאכול או לשתות ביום הכיפורים, ובהתאם להוראת רב, יאכל, כשאפשר, פחות מכשיעור וישתה פחות ממלוא לוגמיו בכל פעם. יש להמתין תשע דקות מסוף האכילה או השתייה הראשונה ועד תחילת האכילה או השתייה הבאה.

אם מצבו הרפואי של החולה אינו מאפשר להמתין תשע דקות, יש להאריך את זמן ההמתנה ככל האפשר, בהתאם למצבו הרפואי ולהוראת רב. במידת הצורך ניתן לקצר את ההמתנה לארבע דקות, ובמקום צורך גדול יותר לשתי דקות. לעניין שתייה, כאשר יש צורך רפואי לשתות בתדירות גבוהה יותר, יש לשתות את הכמות הנדרשת בכמה לגימות ולא בלגימה אחת גדולה.

איש או אישה שקשה להם לצום וללכת לבית הכנסת, מוטב שיצומו וישכבו במיטה. אין היתר לאכול ולשתות, אף בשיעורים, כדי שיוכלו ללכת לבית הכנסת. אף מי שמוכרח לשתות פחות מכשיעור, אם יכול להימנע אפילו משתייה אחת על ידי שיישאר בבית, עדיף שישכב בבית, לא ישתה ויתפלל ביחידות.

חולה הנצרך לאכול או לשתות ביום הכיפורים אסור לו להחמיר על עצמו ולהימנע מכך, ועליו נאמר: "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". הוא אף אינו צריך כפרה על אכילתו, שהרי "אונס רחמנא פטריה".

בעניין זה מעיד הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע על אביו, הרה"ק מוהר"ש מבעלזא זי"ע, כי בעת שהיה חולה: "הלכנו במבוכה פן לא ירצה לאכול ביוה"כ, אמנם הוא ז"ל בגודל צדקתו היה זריז בדבר ותיכף אחר כל נדרי מיהר וצוה ליתן לו לאכול כפי שהיה צריך ואמר בזה הלשון: 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל', ואכל בשמחה יתירה, כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת אכילת מצה ונטילת לולב".

חולה סוכרת, אדם הנוטל תרופות באופן קבוע או תרופות פסיכיאטריות, וכן מעוברת, יולדת או מינקת, ככל שקיים צורך בכך, יש להתייעץ מראש עם הרופא המטפל ולשאול רב כיצד לנהוג ביום הכיפורים.

אל תחכו לסעודה המפסקת: כך נכון להתכונן לצום יום כיפור

חולה שאוכל, האם עושה קידוש?

חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים אינו מקדש, לא על היין ולא על הפת, ואינו חייב בלחם משנה. נוטל ידיים לסעודה כדרך הנטילה בכל ימות השנה ומברך על הנטילה; אולם אם אוכל פחות מכשיעור, אינו מברך על הנטילה.

לאחר הסעודה נוטל ידיים למים אחרונים. בברכת המזון אומר "יעלה ויבוא, זוכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה". אם שכח ונזכר לאחר שסיים ברכת בונה ירושלים , אינו חוזר. אם מברך ברכת מעין שלוש, יוסיף ויאמר "וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה".

מי שאכל ביום הכיפורים מחמת חולי מותר לו לעלות לתורה בשחרית, אך לא במנחה. אולם אם אכל פחות מכשיעור בכל פעם, יכול לעלות לתורה אף במנחה.

מאיזה גיל מחנכים ילדים לצום?

קטנים מותרים באכילה ובשתייה ביום הכיפורים, ואף מותר להאכילם בידיים.

לעניין תענית שעות, קטן וקטנה בריאים מגיל תשע שנים, וכן כחושים מגיל עשר שנים, מחנכים אותם לתענית שעות, דהיינו לדחות את אכילתם בשעה או יותר, לפי כוחם. פחות מגיל תשע אין מענים אותם כלל, ואף אם רוצים להחמיר על עצמם יש למחות בידם.

מגיל אחת עשרה ועד גיל מצוות, המנהג בזמננו שלא לחנך את הקטנים להשלים את הצום, מחמת החולשה שירדה לעולם, אלא אם כן ידוע שהם בריאים וחזקים ויכולים להתענות. בת שתים עשרה ויום אחד ובן שלוש עשרה ויום אחד חייבים להשלים את הצום.

תינוקות מותרים ברחיצה ובסיכה. אולם בזמננו אין להקל ברחיצתם ובסיכתם ללא צורך, ואף לא על ידי גוי. אם התלכלך ביותר, מותר לרוחצו לצורך ניקיונו, אף על פי שאגב כך הגדול רוחץ את ידיו.

קטן שהגיע לגיל שמחנכים אותו לתענית שעות, יש לחנכו גם להימנע מאיסור רחיצה וסיכה. קטן אסור בנעילת נעלי עור, שאין בכך עינוי עבורו.

השעה הגדולה: תפילת נעילה

נעילה היא חתימת גזר הדין שנכתב בראש השנה על בני אדם לטוב או לרע, ולכן יש להזדרז ולהתחזק מאוד בתפילה זו. תכלית כל עשרת ימי תשובה היא יום הכיפורים, ותכלית יום הכיפורים היא תפילת נעילה, שהכול הולך אחר החיתום.

אף מי שחלש מחמת התענית יאמץ את כוחו להתפלל במחשבה זכה וברורה ולקבל על עצמו קבלות אמיתיות לתשובה, והבא לטהר מסייעין לו.

רבינו מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל כותב בספר "משך חכמה", כי בשעת נעילה הקב"ה כביכול דן את האדם לבדו, ועל כן זוהי שעת כושר מיוחדת לתשובה ולכפרה. ראוי לנצל כל רגע בתפילת נעילה לתפילה, לבכי ולחרטה מעומק הלב, ולבקש מאת ה' שיקבל את תשובתנו ויחתמנו בספר חיים טובים.

נשיאת כפיים בנעילה

נושאים כפיים בתפילת נעילה. מנהג בני אשכנז בחו"ל שלא לישא כפיים, אך בארץ ישראל נוהגים לישא כפיים.

יש להקפיד שנשיאת הכפיים תהיה מבעוד יום, ואם כבר חשכה אין נושאים כפיים. לכן, אם הזמן קצר, יש לומר את הפיוטים לאחר התפילה כדי שנשיאת הכפיים תהיה ביום.

אם הגיע זמן בין השמשות, יש שהסתפקו אם ניתן לישא כפיים, ובדיעבד יש לסמוך על השיטות שעד י"ג דקות ומחצה לאחר השקיעה עדיין נחשב יום. לכתחילה, אם הזמן קצר, עדיף לדלג על מקצת מהפיוטים שבתוך חזרת הש"ץ כדי להספיק לנשיאת כפיים לפני השקיעה. ויש שנהגו שלא למהר את התפילה בשביל נשיאת כפיים.

ונסיים בברכה לעוקבי וגולשי "חרדים ירושלים": גמר חתימה טובה, ובתפילה שנזכה כולנו ביום קדוש זה לסליחה, למחילה ולכפרה.