פרויקט להקמת 66 דירות בשכונת נווה יעקב הסתבך בעיכובים, חברת הבנייה טענה לנזקים של מיליוני שקלים, וכעת פרטי המחלוקת וההכרעה המשפטית נחשפים. בתום ההליך בבית המשפט המחוזי בעיר נקבע כי המדינה אכן נושאת באחריות לחלק מהעיכוב בפרויקט, אך במקום מיליוני השקלים שדרשה החברה, היא תקבל פיצוי של כ-1.1 מיליון שקל בלבד.
הסיפור מתחיל בשנת 2010, אז פרסמו משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל מכרז להקמת 66 יחידות דיור בנווה יעקב. חברת "שיכון דיירים", שבשליטת קבוצת רוני מזרחי, זכתה במכרז ושילמה כ-12.6 מיליון שקל עבור הקרקע, לצד כ-10 מיליון שקל נוספים עבור הוצאות הפיתוח.
אלא שלאחר הזכייה, הפרויקט לא התקדם בקצב שתכננה החברה, וכאן החלה המחלוקת שבסופו של דבר התגלגלה לבית המשפט.
לטענת שיכון דיירים, שורה של בעיות שהיו באחריות משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל עיכבו את תחילת העבודות בכ-16 חודשים. בין היתר הצביעה החברה על העיכוב בקבלת היתר הבנייה מהעירייה, על קו ביוב שהיה צורך להעתיק, על הליכי הסדרת ורישום הקרקע ועל מועד מסירת המגרשים.
לטענת החברה, לעיכובים הללו היה מחיר כבד. בתחילת הדרך היא העמידה את נזקיה על כ-14 מיליון שקל, ובהמשך צמצמה את תביעתה לכ-6.5 מיליון שקל.
אחד הפרטים המרכזיים שעלו במסגרת ההליך נוגע להיתר הבנייה. שיכון דיירים הגישה את הבקשה לעירייה באפריל 2011, אולם ההיתר התקבל רק בחודש מרץ 2013, כמעט שנתיים לאחר הגשת הבקשה.
השופט אריה רומנוב קבע כי משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל היו יכולים לפעול בצורה נמרצת יותר מול עיריית ירושלים. לפי הקביעה, אילו היו עושים זאת, ניתן היה לקבל את היתר הבנייה כחצי שנה מוקדם יותר.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת החברה שלפיה המדינה אחראית לכל 16 חודשי העיכוב. האחריות שהוכרה בפסק הדין נוגעת לשישה חודשים בלבד, ועל התקופה הזו נקבע הפיצוי.
בגין ששת חודשי העיכוב נפסק לחברה סכום של כמיליון שקל עבור הוצאות המימון הנוספות שנגרמו לה בזמן שהפרויקט התעכב.
יתר דרישותיה של החברה נדחו ברובן. בית המשפט לא קיבל את הדרישה לפיצוי נוסף בשל העיכוב בהעתקת קו הביוב, לאחר שקבע כי התקופה חפפה ממילא לעיכוב בקבלת היתר הבנייה. גם הטענות הנוגעות להסדרת ורישום הקרקעות ולמסירת המגרשים לא הובילו לפיצוי נוסף.
שיכון דיירים ביקשה לקבל פיצוי גם בגין התייקרות תשומות הבנייה במהלך תקופת ההמתנה, אולם גם רכיב זה נדחה. בית המשפט קבע כי במקביל להתייקרות עלויות הבנייה, גם מחירי הדירות עשויים היו לעלות. החברה גם לא הוכיחה כי היא זכאית לפיצוי נוסף בשל אובדן הזדמנות להשקעה חלופית.
דרישה נוספת שהונחה בפני בית המשפט עמדה על כ-1.6 מיליון שקל עבור עבודות חציבה ופריצת דרכים שביצעה החברה במתחם, לטענתה במקום המדינה. גם הדרישה הזו נדחתה ברובה, בין היתר משום שהחברה לא פנתה בזמן אמת למשרד ולמינהל. עם זאת, נפסקו לטובתה 100 אלף שקל בגין רכיב פריצת הדרכים.
בסופו של דבר, התביעה שהחלה בטענה לנזק של כ-14 מיליון שקל וצומצמה בהמשך לכ-6.5 מיליון שקל, הסתיימה בפיצוי של כ-1.1 מיליון שקל. בנוסף חויבו משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל בתשלום הוצאות משפט בסך 300 אלף שקל.
את חברת שיכון דיירים ייצגו עורכי הדין יובל אזני וניר זיו, ואת המדינה ייצגה עו"ד מיכל מזרחי.
