"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף מ״ה | יום ב׳ פרשת חיי שרה – כ״ב חשוון תשפ״ז
דף מ"ה – ע"א
מומים ברגליים
משנה, המקיש בקרסוליו – שרגליו עקומות לחוץ וקרסוליו לפנים, ונקשים זה לזה כשהוא הולך.
המקיש בארכובותיו – שרגליו עקומות לחוץ ומרחיק זה מזה, עד שרגליו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו.
בעל הפיקים – שחתיכת בשר עגול כפיקה יוצא מבהתו.
העיקל – שיושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו, ואין ברכיו נוגעות זו לזו שהם עקומות כלפי חוץ.
בעל הפיקין – והוא שיש לו הרבה כסתות, שופנר – והוא שאין לו כסתות כלל.
עקיבו יוצא לאחוריו – ששוקו עומד באמצע רגליו.
פרסתו רחבה כאוזן – שקלוש ודק, אע"פ שהיא סדוקה – כל אלו פסולים.
מומי אצבעות
אצבעות מורכבות זו על זו – פסול.
אצבעות קלוטות למעלה: עד הפרק האמצעי – כשר, למטה מהפרק (עד הציפורן, שמחוברים כולם) – כשר – אם חתכה.
היה אצבע יתירה וחתכה: אם יש בה עצם, ונספרת על גב היד – פסול, שהוא מחוסר אבר. ולא היה בה עצם – כשר, שהוא תלתול בעלמא.
היה אצבע יתירה ביד וברגליים (שבכל יד ורגל יש לו שש אצבעות) – לרבי יהודה: כשר, לחכמים: פסולים.
ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר 'ותהי עוד מלחמה, ויהי איש מדיון אצבע ידיו ואצבע רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר', ונחלקו אם הכתוב מדבר בגנות או בשבח.
שולט בשתי ידיו
שולט בשתי ידיו – לרבי: פסול, שידו הימנית כחוש, לחכמים: כשר, שהוא מחמת חיזוק ידו השמאלית.
איטור: ביד או ברגל – פסול.
טומאת מת באצבע יתירה
טומאת מת לאצבע יתירה: אם יש בה עצם, ואין בה ציפורן, ונספרת על גב היד, או שאינה נספרת על גב היד ויש בה ציפורן – מטמאה במגע ובמשא, ובטומאת אהל כשיש בה בשר פחות מכזית.
שאם יש בה כזית מטמא מחמת כזית גם אם אינה נספרת ולא חשובה איבר, ואם אין בה בשר כלל אינה מטמאה שעצמות אינם מטמאים באוהל רק רוב בנין או מניין, אבל אם יש עליה מקצת בשר מטמא משום אבר.
ועולה למניין 125, שאם אין בה בשר עולה לרוב מניין של איברי המת.
אם אין בה ציפורן ואינה נספרת על גב היד – מטמאה במגע ובמשא ובמשא מטמא באוהל.
ואף על פי שאינה חשובה איבר, מטמאה במגע ובמשא לרב אחא בר איקא: משום עצם כשעורה, לרב פפא: שגזרו על שאינה נספרת משום נספרת.
ולעניין אהל לא גזרו שעשו חכמים היכר כדי שלא ישרפו על טומאה זו תרומה וקדשים.
רוב בניינו ורוב מניינו של מת
רוב בנינו של מת, אף על פי שאין בו רוב – טמאים באוהל, וזה שני שוקיים וירך אחד, שזהו רוב הגובה באדם גדול.
רוב מניין של מת, אף על פי שאין בו רוב – טמאים באוהל, וזה 125.
וגם מי שחסר מאבריו ויש לו רק 200, או שיש לו 281, כולם עולים למניין 125, שהולכים אחר רוב בני אדם.
מספר האיברים באדם ובאשה
מספר האיברים – באדם: יש 248.
באשה: יש 252 שהוסיף לה הכתוב 2 צירים, 2 דלתות.
כשם שצירים לבית – כך צירים לאשה, שנאמר 'ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה'. וכשם שדלתות לבית – כך דלתות לאשה, שנאמר 'כי לא סגר דלתי בטני'.
לרבי עקיבא: יש לאשה 253 איברים משום כשם שמפתח לבית – כך מפתח לאשה, שנאמר 'ויפתח את רחמה'.
מעשה שבדקו תלמידי רבי ישמעאל באשה ומצאו 252, ולא מצאו את המפתח משום שניהמו מחמת קטנות.
וכל איברים אלו היתירים באשה אינם מטמאים בטומאת אהל, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל', דבר השווה לכל אדם.
וגם האיש יש לו צירים – רק שאין בהם עצם.
דף מ"ה – ע"ב
מומים באדם ולא בבהמה
משנה, צבע עור משונה, גבוה ודק (ונכפף, ונראה כמו שהחוליות שמוטות). ננס, חרש, שוטה, שיכור, בעלי נגעים גם טהורים, יוצא מהם חתיכות בשר או עור (לרבי אלעזר) – כל אלו פסול באדם וכשר בבהמה.
שוטה – לתנא קמא: פסול באדם וכשר בבהמה, לרבן שמעון בן גמליאל: שוטה מן הבהמה אינה מהמובחר.
בעלי קומה
בעלי קומה – הקדוש ברוך הוא משתבח בהם שנאמר 'ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו'.
גבוה – לא ישא גבוהה, שמא יצא מהם גבוה ביותר.
ננס – לא ישא ננסת, שמא יצא מהם נמוך ביותר.
לבן – לא ישא לבנה, שמא יצא מהם לבן ביותר.
שחור – לא ישא שחורה, שמא יצא מהם שחור קדרירה.
דין שיכור בעבודה
שיכור: מיין – מחלל עבודה.
משאר דברים המשכרים כגון שאכל דבילה קעילית ושתה חלב או דבש, לתנא במשנה: אינו מחלל עבודה, לרבי יהודה: דינו כשיכור מיין.
כשרים באדם ופסולים בבהמה
משנה, אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה:
א. אותו ואת בנו, שנוהג בבהמה כהנא בניי ובנו לשיטת חנניה, ואינו נוהג באדם באהרן ובניו.
ב. טריפה.
ג. יוצא דופן (שנעבד בהם עבירה, ושהמית האדם).
אותו ואת בנו
אותו ואת בנו – לתנא קמא: נוהג בנקביות ולא בזכרים, לחנניה: נוהג בזכרים ובנקביות.
כהן הנושא נשים בעבירה
כהן הנושא נשים בעבירה – פסול עד שידיר הנאה.
ונודר ועובד יורד ומגרש, ואין חוששים שילך אצל חכם ויתיר לובר לכושר שצריך לפרטו הנדר, משום כשישמע החכם שמשום שפסולה לו נדר – לא יתירו.
ולסובר שאין צריך לפרטו הנדר – מדירים אותו ברבים שאין לו הפרה.
ולסובר שנדר שהודר ברבים יש לו הפרה – מדירים אותו על דעת רבים שאין לו הפרה כלל.
כהן הטמא למתים
כהן הטמא למתים – פסול עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים.
אבל הנושא אשה פסולה לא מספיק בקבלה – שיצרו תוקפו.
נדר על דעת רבים
נדר שהודר על דעת רבים – אין לו הפרה, גם לסובר בנדר שהודר ברבים שיש לו הפרה – רק לדבר הרשות, אבל לדבר מצווה יש לו הפרה.
ומעשה במלמד שהכה ילדים ומתו, והדיר רב אחא שלא ילמד עוד לילדים, והחזירו רבינא משום שלא מצא מדקדק כמותו.
הדרן עלך מומין אלו
