"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף ל״ב | יום ג׳ פרשת לך לך – ט׳ חשוון תשפ״ז
דף ל"ב – ע"א
המבליע דמי בשר מעשר בהמה בעצמות – בבהמה דקה: אסור, שהעצמות לא ראוי לכלום, בבהמה גסה: במקום שעושים כלים מהעצמות – מותר, במקום שאין עושים כלים – אין מבליעים גם בבהמה גסה.
מעשר בהמה אינו נמכר משום שנאמר בו 'לא יגאל', ומנין שמכירה בכלל 'לא יגאל'?
לרב ורבי יוחנן: שנאמר 'לא יגאל' במעשר, ונאמר כן בחרמים, מה חרמים מכירה עמו גם מעשר בהמה מכירה עמו. ומופנה לדרשה, שהרי לא נצרך לומר 'לא יגאל' בחרמים, וילמד בגזירה שווה 'העברה העברה' מבכור שקדוש ואינו נגאל, וכן לא נצרך 'לא יגאל' במעשר שהרי 'והעברת' הנאמר בבכור מיותר ללמד העברה העברה במעשר שאינו נגאל.
לרבא: הנאמר 'לא יגאל' בחרמים אינו צריך, כי הרי בבית בעלים הוא הקדש, ובבית כהן הוא חולין, ואם אינו עניין לחרמים תנהו עניין למעשר שנאמר בו לשון גאולה כחרמים.
דף ל"ב – ע"ב
לרב אשי: הנאמר 'לא יגאל' הכוונה על מכירה, שנאמר 'והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל', אימתי עושה תמורה? מחיים, אימתי אינו נגאל? מחיים, אבל לאחר שחיטה נגאל, ולא מצאנו דבר שאין לו פדיון מחיים ויש לו לאחר שחיטה, רק בהכרח שהנאמר 'לא יגאל' הכוונה שלא ימכר. וכתבה תורה בלשון גאולה, לומר שגם אינו נפדה הגם שהמעות מגיעות להקדש.
'ושב הכהן' 'ובא הכהן' – נלמד זה מזה בגזירה שוה, כי זו היא שיבה זו היא ביאה. ורק במקום שאין לשון שדומה לו, אבל כשיש לשון דומה ולשון שאינו דומה, לומדים גזירה שווה דומה מדומה ולא מזה שאינו דומה. ולכן לומדים איסור מכירה מחרמים במעשר שהרי בשניהם נאמר לשון 'גאולה', ואין לומדים מחרמים בבכור שבבכור נאמר לשון 'פדיה', הגם שמשמעות של גאולה ופדיה שווה.
חרמים – בבית בעלים: הם כהקדש לכל דבריהם, שנאמר 'כל חרם קדש קדשים הוא לה". נתן לכהן: הם כחולין לכל דבריהם – שנאמר 'כל חרם בישראל לך יהיה'.
