"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף ל״א | יום ב׳ פרשת לך לך – ח׳ חשוון תשפ״ז
קבלת חבירות:
לפני כמה – צריך לקבל לפני 3 חבירים. בניו ובני ביתו – לתנא קמא: אינם צריכים לקבל עליהם לפני 3, לרבן שמעון בן גמליאל: צריכים, משום שאינו דומה חבר שקיבל לבן חבר שקיבל מבלת האב.
תלמיד חכם – לתנא קמא: צריך לקבל לפני 3 חבירים, וכן נהגו בימי בן רבי חנינא בן אנטיגנוס. אבל זקן ויושב בישיבה – אינו צריך לקבל לפני 3 חבירים, שקיבל עליו משעה שנכנס לישיבה, לאבא שאול: גם תלמיד חכם אינו צריך לקבל לפני 3 חבירים, וגם יכול לקבל אחרים לפניו.
חבר שמת – אשתו ובניו ובני ביתו הרי הם בחזקתם עד שיחשדו. וחצר שמוכרים בה תכלת – הרי היא בחזקתה עד שימכרו בה קלא אילן לתכלת.
המחוברים לחבר, אשת או בת עם הארץ הנישאת לחבר, ועבד עם הארץ הנמכר לחבר – צריכים לקבל עליהם דברי חבירות. אבל אשת או בת חבר הנישאת עם הארץ ונישאת לחבר, ועבד חבר הנמכר לעם הארץ וחזר לחבר – לתנא קמא: אינם צריכים לקבל דברי חבירות ונשארים בחזקת חבר, לרבי מאיר: בטילה חזקתם ראשונה, וצריכים לקבל דברי חבירות.
חזרו בהם – עם הארץ המקבל דברי חבירות וחזר בו, כהן המקבל דברי כהונה וחזר בו, או לוי שקיבל עליו דברי לויה וחזר בו, ורוצים להתקבל שוב – א. לרבי מאיר: אין מקבלים אותם עולמית. ב. לרבי יהודה: 'יש אומרים' חזרו בצנעא – אין מקבלים אותם, חזרו בפרהסיא – מקבלים אותם, 'ויש אומרים' שאם עשו דבריהם בצנעא – מקבלים אותם שלא חיללו שם שמים, בפרהסיא – אין מקבלים אותם. ג. לרבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה: מקבלים אותם בין כך ובין כך שנאמר 'שובו בנים שובבים'. והלכה כאותו הזוג.
חבר שנעשה גבאי (לגבות מס מישראל) – בתחילה אמרו: דוחים אותו גם פירש מהגבאות ואין מקבלים אותו. חזרו לומר: פירש מקבלים אותו ככל אדם.
רואה דברי עצמו – אינו רואה בכורו אם הוא יחיד מומחה, אבל יכול לראות ולהצטרף בשלושה, ואין שלושה חשודים, (וכן שנינו שאם מיאנה או חלצה לפניו ישאנה מפני שהוא בית דין). רואה שלמים שלו שנפל בהם מום – משום שאם רצה להוציאם לחולין היה יכול לשאול עליהם. רואה מעשר בהמה שלו – משום שאם רצה היה מטיל מום בכל העדר. ורואה טהרותיו (אם הוא בקי בהלכות נשאל בעצמו על טהרותיו אם אירע בהם ספק ואינו צריך ללכת לחכם אחר) – משום שגם אם הם טמאות הם ראויים לו בימי טומאה.
הדרן עלך פרק עד כמה
פרק חמישי – כל פסולי המוקדשין
דף ל"א – ע"ב
משנה, פסולי המוקדשים (קדשים שנפל בהם מום), אם מוכרים אותם ביוקר – היא הנאת הקדש, ולכן נמכרים לאחר פדיון באיטליז, ונשחטים באיטליז, ונשקלים בליטרא כמו שמוכרים הקצבים בשר חולין, ובכך יפדה מרשות הקדש כיון שמתיירים למכור ולשחוט באטליז לאחר פדיון.
בכור ומעשר – הנאתם לבעלים, וכיון שהנאתו להדיוט אין מזלזלים בהם לנהוג בהם מנהג חולין למכרם באיטליז רק בבית (באופן שמותר למכור מעשר כמו של יתומים), והגם שלא ירצו לקנות כל כך. ואינם נשקלים בליטרא רק באומד – ואם יפסיד מפסיד. ושוקלים מנה כנגד מנה בבכור – שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקל בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה.
מכירת בכור – נמכר חי, שנאמר 'לא תפדה'. ומשמע שהבעלים אינם פודים אותם אבל נמכר לאחרים משיבוא לידי כהן. מכירת מעשר בהמה – אינו נמכר חי ושחוט, תם ובעל מום – שנאמר 'לא יגאל'.
מעשר בהמה שנפל בו מום – לאביי: מוכרים של יתומים משום השבת אבידה, ונמכר רק בהבלעה, ולאחר שחיטה מבליע דמי בשר בעור וחלב, בגיד ובקרן. אבל של גדול אינו נמכר גם בהבלעה, ונדחו דבריו. לרבא: של יתומים – מוכרים כדרכו משום השבת אבידה, אבל מעשר בהמה של גדול – מוכרים בהבלעה.
משום שמדברי תורה נמכר רק מחיים, שנאמר 'יהיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל', אימתי עושה תמורה? מחיים, אימתי אינו נגאל? מחיים, אבל לאחר שחיטה נגאל, וגזרו חכמים שלא למכור לאחר שחיטה משום שחיטה, וגזרו רק על דבר הנמכר מחיים, ולא גזרו על העור והגידים שאינם נמכר מחיים, ולכך מותר למכור בהבלעה. וביתומים – העמידו דבריהם על דין תורה והתירו למכור כדרכו לאחר שחיטה.
רב שמואל בר יצחק (דף ל"ב – ע"א) סובר כרבא מהנאמר 'רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר' איזה דבר שאין בו ברכה מחיים רק לאחר שחיטה? זה מעשר בהמה, הרי שמדברי התורה נמכר לאחר שחיטה, ולא גזרו חכמים ביתומים.
דבר ששמועה מפיו – נאמר 'אגורה באהלך עולמים' וכי אפשר לאדם לגור בשני עולמים? רק כך אמר דוד, ריבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה. ותלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים', מה כומר של ענבים כיון שאדם נוגע בו דובב, גם תלמידי חכמים כיון שאומר אדם דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר.
הלוקח לולב מחבירו בשביעית – נותן לו אתרוג במתנה, משום שאסור לקחת בשביעית דמים. ואם לא רצה לתת לו במתנה – מבליע לו דמי אתרוג בלולב.
