רבע מאה חלפה מאז אחד מפיגועי הטרור הקשים שידעה ירושלים. היום מציינים 25 שנה לפיגוע ההתאבדות במסעדת סבארו בצומת הרחובות יפו והמלך ג'ורג', בלב הבירה, פיגוע שהותיר אחריו משפחות שכולות, עשרות פצועים וזיכרון שנצרב עמוק בירושלים של ימי האינתיפאדה השנייה.
הפיגוע התרחש ביום חמישי, בשולי חודש אב ובסוף בין הזמנים. סמוך לשעה 14:00 נכנס מחבל מתאבד של חמאס למסעדת סבארו, שהייתה באותה שעה הומה בסועדים, בהם משפחות וילדים, ופוצץ את מטען החבלה שנשא עמו.
המטען, שהוסתר בתוך גיטרה, שקל על פי הפרסומים בין חמישה לעשרה קילוגרמים והכיל מסמרים, ברגים ואומים שנועדו להגדיל ככל האפשר את מספר הנפגעים.
עוצמת הפיצוץ החריבה את המסעדה. חלונות הראווה התנפצו, חלקים מהמבנה ומהציוד הועפו לרחוב והתקרה קרסה על חלק מהנפגעים. כוחות הצלה רבים שהוזעקו למקום טיפלו בזירה הקשה ופינו את הפצועים לבתי החולים הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, ביקור חולים ושערי צדק.
בפיגוע נרצחו 15 בני אדם, בהם שמונה ילדים, וכ-130 נוספים נפצעו. בחלוף קרוב ל-22 שנה נקבע מותה של חנה טובה פיינר-נחנברג ע"ה, שנפצעה אנושות בפיגוע ומאז הייתה מחוסרת הכרה, ובכך עלה מניין הנרצחים ל-16.
אחד הסיפורים הקשים ביותר מאותו יום היה סיפורה של משפחת סחיווסחורדר. חמישה מבני המשפחה נרצחו בפיגוע, האב מרדכי, האם צירה ושלושה מילדיהם. שניים מילדי המשפחה שרדו כשהם פצועים קשה.
מאחורי הפיגוע עמדה תשתית חמאס. המחבל המתאבד היה עז א-דין אל־מסרי, בן 24 מאזור ג'נין. אחלאם תמימי, שהייתה מעורבת באיסוף המודיעין ובבחירת היעד, הובילה את המחבל לעיר. לפי עדותה לאחר מעצרה, היא חיפשה יעד שבו יהיו גם יהודים דתיים, פרט שמוסיף ממד מצמרר במיוחד לזיכרון הפיגוע בציבור שומר התורה והמצוות.
הפיגוע הגיע בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בתקופה שבה ירושלים חיה תחת איום כמעט יום יומי. אוטובוסים, בתי קפה ומרכזי הערים הפכו ליעדים לפיגועי התאבדות, והרחובות הירושלמיים ידעו שוב ושוב מראות של כוחות הצלה, זק"א, אמבולנסים ומשפחות שמיהרו לברר את גורל יקיריהן.
גם כיום, 25 שנה לאחר מכן, מי שעובר בצומת האיקסים ברחוב יפו מתקשה לדמיין את המראות שהתחוללו במקום. האזור השתנה לחלוטין, הרכבת הקלה חולפת בו מדי כמה דקות ואלפי בני אדם עוברים בו מדי יום, אך עבור משפחות הנרצחים, הפצועים וירושלמים רבים שחוו את אותם ימים, המקום נושא עמו זיכרון שלא נמחק.
רבע מאה חלפה, ירושלים המשיכה לצמוח והחיים שבו אל הרחובות, אבל שמות הנרצחים והפצע שהותיר אותו יום נותרו חלק בלתי נפרד מזיכרונה של העיר.
25 שנה אחרי, ירושלים זוכרת. הי"ד, למדו פרק משניות או אמרו פרק תהילים לעילוי נשמת הקדושים.
