חברת הכנסת מירב כהן, תושבת שכונת בית הכרם ולשעבר השרה לשוויון חברתי, מעוררת סערה לאחר שתקפה בחריפות את המציאות הדמוגרפית בעיר והציגה אותה כמודל שלילי לעתיד המדינה.
במהלך ועידת "המחויבות לחינוך הממלכתי-עברי", שיתפה כהן תחילה בחוויותיה האישיות כאם לשלושה ילדים במערכת החינוך הירושלמית. היא תיארה את הקשיים במעונות היום, את המחסור בכוח אדם ואת ההתמודדות של מערכת החינוך הממלכתית עם כיתות גדולות ועומס.
כהן אף סיפרה כי התלבטה האם לרשום את בתה לבית ספר ממלכתי-דתי בשכונתה, משום שלדבריה מספר התלמידים בכיתות שם נמוך משמעותית מזה שבבית הספר הממלכתי שבו למדו ילדיה.
אלא שעיקר תשומת הלב הופנתה לדבריה על הציבור החרדי בעיר.
"אני רואה את ירושלים, ואת סוף הסרט של מדינת ישראל"
כשנשאלה מדוע היא שואפת לעמוד בעתיד בראש משרד החינוך, הציגה כהן את ירושלים כדוגמה שממנה, לדבריה, ניתן ללמוד על עתידה של מדינת ישראל.
לדבריה, רק כ-9% מהעולים לכיתה א' בעיר משתייכים לחינוך הממלכתי, בעוד שכ-64% מהחינוך העברי בעיר הוא חרדי.
בהמשך אמרה את הדברים שעוררו את עיקר הסערה:
"כשיש מערכות חינוך שהן מנותקות לגמרי אחת מהשנייה, אין ליבה משותפת, אין מפגשים ואין לימודי אזרחות של מה זה להיות חלק מהחברה הישראלית, אני רואה את ירושלים לנגד עיניי, ואת סוף הסרט של מדינת ישראל."
בדברים אלו הציגה כהן את המגמות הדמוגרפיות בעיר ואת התחזקות הציבור החרדי כסיבה מרכזית לחשש שלה מפני עתידה של המדינה.
קשרה בין הציבור החרדי למצבה הכלכלי של ירושלים
כהן המשיכה וטענה כי השינויים הדמוגרפיים בעיר משפיעים גם על מצבה הכלכלי.
לדבריה, ירושלים ירדה בדירוג הסוציו-אקונומי, משפחות רבות בעיר מקבלות הנחות בארנונה, וללא מענקי הממשלה הייתה מתקשה להתקיים כלכלית.
"אני לא רוצה שזה יקרה למדינת ישראל כולה, אבל זה מתחיל בחינוך", אמרה.
אמירות אלו נתפסו בקרב רבים כהצגת הציבור החרדי כאחראי למצבה הכלכלי של העיר, טענה שממשיכה לעורר מחלוקת ציבורית ופוליטית.
התוכנית למערכת החינוך
מלבד הביקורת שהשמיעה, הציגה כהן גם את חזונה למערכת החינוך בישראל.
לדבריה, היא פועלת לגיבוש תוכנית חינוך חדשה, הכוללת חיזוק של החינוך הממלכתי, הרחבת האוטונומיה למנהלי בתי הספר, שיפור תנאי ההעסקה של המורים והעברת סמכויות רבות יותר לרשויות המקומיות.
לדבריה, יש צורך גם בחיזוק כוח האדם במערכת, בהעלאת שכר המורים המתחילים ובהענקת חופש פדגוגי רחב יותר לצוותי ההוראה.
כאשר נשאלה כיצד תפעל אם ארגוני המורים יתנגדו לרפורמות שהיא מבקשת לקדם, השיבה כי היא מקווה להגיע להסכמות, אך הבהירה כי אם יהיה צורך בעימות, "לא נוריד ראש".
"מי שלא מגזר, לא נספר"
בסיום הראיון התייחסה כהן גם למצבו של הציבור החילוני והממלכתי בישראל.
לדבריה, "במדינת ישראל מי שלא מגזר, לא נספר", וטענה כי במשך שנים הוזנח החינוך הממלכתי מבחינה תקציבית וציבורית.
אולם דווקא ההתייחסות החריפה שלה כאן לעיר הקודש ירושלים, לשיעורם של התלמידים החרדים בעיר ולמשמעות שהיא מייחסת לכך לגבי עתידה של מדינת ישראל, היא שעומדת במרכז הסערה ומעוררת ביקורת בקרב הציבור החרדי, הרואה בדברים מתקפה ישירה על אורח חייו ועל תרומתו לעיר ולמדינה.
