"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.
בכורות דף מ״ו | יום ג׳ פרשת חיי שרה – כ״ג חשוון תשפ״ז
פרק שמיני – יש בכור
דף מ"ו – ע"א
בכור לנחלה ולא לכהן
משנה. בכור לנחלה ולא לכהן:
א. הבא אחרי נפלים אף על פי שיצא ראש הנפל חי, או לאחר בן תשעה שיצא ראשו מת.
ב. הפילה תחילה מין בהמה חיה ועוף – לרבי מאיר: אינו בכור לכהן, לחכמים: הוא בכור לכהן, עד שיהא בו צורת אדם.
ג. המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותנך – הבא אחריהם בכור לנחלה ולא לכהן.
ד. מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שילדה כעודה ונשתחררה, בעודה נכריה והתגיירה, ומשבא לכלל ישראל ילדה – לתנא קמא: הוא בכור לנחלה ולא לכהן, שהרי לא היה לאב בניים קודם לכן, והוא ראשית אונו, אבל לא לכהן שאינו פטר רחם – כיון שכבר ילדה.
לרבי יוסי הגלילי: הוא בכור לנחלה ולכהן, שנאמר 'פטר רחם בישראל', עד שיפטרו רחם מישראל.
בכור לכהן ולא לנחלה
א. מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה.
ב. נתגיירה כשהיא מעוברת או נשתחררה מעוברת ועמה בעלה, ואחר כך ילדה – הולד בכור לכהן שהוא פטר רחם בישראל, ולא לנחלה שהורתו שלא בקדושה ואינו בר נחלה.
ג. בת ישראל ממכרת וכהנת, או בת ישראל ולויה, או בת ישראל ממכרת ואשה שכבר ילדה, שהתערבו ולדותיהם, הרי הוא בכור לכהן – שבעלה של ממכרת חייב חמש סלעים לכהן, שיש לו בן זכר בכור בכל מקום שהוא, ואינו בכור לנחלה – שהרי אינו יודע מי בנו.
ד. מי שלא חי לאחר בעלה 3 חדשים, ונשאת וילדה, וארינו יודע אם בן 9 לראשון או בן 7 לאחרון – הרי זה בכור לכהן שהוא פטר רחם, והוא יפדה את עצמו, ואינו בכור לנחלה.
דף מ"ו – ע"ב
יציאת ראש בנפלים
יציאת ראש בנפלים לשמואל – בהוי אמינא: אין הראש פוטר בנפלים, ולכן בן 8 חי שהוציא הראש והחזיר, וקדמו אחיו ויצא, הרי הוא בכור, שאין ראש הנפל פוטר עד שיצא ראשו ורובו.
שנאמר 'כל אשר נשמת רוח חיים באפיו', מי שהוא בן חיים הלך אחר אפיו, ולא מי שאינו בר קיימא.
למסקנא: נדחו דבריו, וכמו ששנינו במשנתנו שהבא אחר נפלים שיצא ראש ראשו חי אינו בכור לכהן.
הוצאת ראש נחשבת כלידה
הוציא הראש אף על פי שהחזיר הרי זה כילוד.
בין בבהמה – שאינו ניתר כבר בשחיטת אמו, והגם שלא חשוב כל כך פרצוף הפנים.
ובין באדם – שאם יצא רוב ראש כדרכו, מונים ימי טהרה של לידה גם אם החזיר, והגם שיש לאשה פרוודור.
ורוב ראש – משיצא פדחתו.
יציאת המצח
ציאת המצח – פוטרת בכל מקום.
לריש לקיש: חוץ מהנחלה, שהבא לאחר מי שיצא מצחו לבד הרי הוא בכור לנחלה, חוץ אם יצא פני הראשון, שנאמר 'יכיר', והכרכר הוא בפרצוף פנים עם החוטם.
לרבי יוחנן: גם לנחלה, ואף על פי שנאמר 'יכיר', הכרת פרצוף פנים הוא עד החוטם.
ויש אומרים: שבמקום שצריך הכרת פנים הוא עם החוטם, ולעניין יכיר די במצח משום שלא נאמר 'פנים'.
התגיירה במהלך הלידה
גוררת שיצאה מצח הולד בעודה גויה והתגיירה ויצאה הולד – אין נותנים לה ימי טומאה וטהרה, ואינה מביאה קרבן לידה.
עדות על אדם שמת
אדם שמת מעידים עליו רק בפרצוף פנים עם החוטם.
ואם ראה העד המצח בלי פרצוף פנים, או פרצוף פנים בלי המצח, אין מעידים עד שיהיו שניהם עם החוטם, שנאמר 'הכרת פניהם ענתה בם'.
וגם לרבי יוחנן שהכרת פנים הוא עד החוטם, החמירו חכמים בעדות אשה, והגם שהקילו בסופה לאחר שכוותו יפה להשייא על ידי עד מפי עד/ אשה/ עבד ושפחה – לא הקילו בתחילה.
ויש אומרים: שהכרת פנים לרבי יוחנן הוא עם החוטם, ולגבי 'יכיר' די בפדחת משום שלא נאמר פנים.
