השנה יחול היום הראשון של ראש השנה בשבת קודש, צירוף שמביא עמו כמה הלכות ומנהגים מיוחדים: אי-תקיעת שופר ביום הראשון, דיני "אבינו מלכנו" ו"צדקתך", סעודה שלישית, אמירת תשליך, וגם ההיערכות לליל החג השני, שיחול במוצאי שבת. לקראת החג, ריכזנו את עיקרי ההלכות הנוגעות לראש השנה שחל בשבת.
לא תוקעים בשופר ביום הראשון
כאשר ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר, אף שמן התורה מצוות תקיעת שופר נוהגת גם ביום זה. חז"ל גזרו שלא לתקוע בשבת מחשש שמא יבוא אדם לטלטל את השופר ברשות הרבים.
ביום השני של ראש השנה תוקעים בשופר כרגיל, ומברכים "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". במקומות שבהם נהגו בעבר לתקוע ביחידות אף ביום הראשון שחל בשבת, יש לבטל מנהג זה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' מח; יחוה דעת ח"א עמ' רסז].
מי שעבר ותקע בשופר ביום הראשון ואף בירך "שהחיינו", אף שעבר על גזירת חז"ל, אין ברכותיו נחשבות לבטלה, מאחר שמדאורייתא קיימת מצוות שופר גם בשבת. במקרה כזה לא יברך שוב "שהחיינו" בעת התקיעות ביום השני. [ילקו"י מועדים עמ' מח; יחוה דעת ח"א עמ' רסז; חזון עובדיה ימים נוראים].
אומרים "אבינו מלכנו"? תלוי במנהג
באמירת "אבינו מלכנו" בראש השנה שחל בשבת קיימים מנהגים שונים.
לדעת הר"ן והרמ"א (תקפד, א), וכן למהרי"ץ, אין אומרים "אבינו מלכנו" בשבת, משום שאין ראוי לבקש בשבת על צורכי חול בתפילה שיסודה בתענית. כך נוהגים בני אשכנז, יוצאי תימן וחלק מיוצאי ספרד.
מנגד, יש הנוהגים לומר "אבינו מלכנו" גם בשבת, וכך מובא בתשב"ץ. גם האר"י הסכים למנהג זה, והוא המנהג הרווח בקרב רבים מיוצאי ספרד.
"צדקתך" במנחה
גם בנוגע לאמירת "צדקתך" בתפילת מנחה קיימים חילוקי מנהגים. על פי מרן השולחן ערוך אומרים "צדקתך", וכך מנהג בני ספרד הנוהגים על פי פסקיו, מאחר שראש השנה הוא יום דין ויש באמירת הפסוקים משום צידוק הדין. בני אשכנז נוהגים שלא לאומרו.
לנוהגים לומר גם "אבינו מלכנו" וגם "צדקתך", מקדימים את "אבינו מלכנו" ולאחריו אומרים "צדקתך". [ילקו"י מועדים עמ' נט].
סעודה שלישית – מתי וכיצד?
ראש השנה שחל בשבת אינו מבטל את חובת שלוש סעודות השבת, ולכן יש לקיים גם סעודה שלישית. אלא שהפעם יש צורך לתכנן את זמני הסעודות, כדי להגיע לסעודת ליל החג השני עם תיאבון.
ראוי להקדים את סעודת הבוקר, ואת הסעודה השלישית לקיים לאחר חצות היום. הזמן המובחר לסעודה שלישית הוא לאחר תפילת מנחה.
מי שחושש שסעודה שלישית לאחר מנחה תכביד עליו לקראת סעודת ליל החג השני, או מי שנמצא במקום שבו לאחר מנחה נשארים בבית הכנסת עד ערבית, יכול לחלק את סעודת היום לשתי סעודות.
במקרה כזה ייטול ידיים, יאכל כביצה לחם, כ-60 גרם, עם סלטים או מנה ראשונה, יברך ברכת המזון ויסיח את דעתו מהסעודה למשך זמן מה, כגון ביציאה לחוץ או לבית הכיסא. לאחר מכן ייטול שוב את ידיו בברכה ויקיים סעודה נוספת, שבה יאכל שוב כביצה לחם יחד עם תבשילי החג.
אפשרות נוספת המובאת בפוסקים היא להפסיק כחצי שעה בין שתי הסעודות, ובזמן זה ללמוד או לצאת לטיול קצר, ולאחר מכן ליטול ידיים מחדש ולקיים את הסעודה הנוספת.
בכל אופן, כאשר הסעודה השנייה משמשת כסעודה שלישית, יש לקיימה לאחר חצות היום, שכן קודם חצות טרם הגיע זמנה של סעודה שלישית. [שו"ע סימן רצא סעיף ג ובאחרונים שם; ועי' פניני הלכה ברכות יב, 2].
ומה עושים עם "תשליך"?
גם בעניין אמירת תשליך ביום הראשון שחל בשבת יש מנהגים שונים.
יש הנוהגים לומר את סדר התשליך גם בשבת. במקום שאין עירוב, אין לטלטל מחזורים, ולכן יאמרו את שלושת הפסוקים "מי א-ל כמוך" וכו'. במקום שבו קיים חשש שהציבור יבוא לטלטל מחזורים ברשות הרבים, ניתן לדחות את התשליך ליום השני.
מנגד, רבים נוהגים מלכתחילה שכאשר היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, דוחים את אמירת התשליך ליום השני. [רמ"א תקפג, ב; משנה ברורה ח; ועי' כף החיים ל-לד].
אסור להכין בשבת לליל החג השני
השנה ליל היום השני של ראש השנה חל במוצאי שבת, ולכן יש לשים לב במיוחד לאיסור הכנה משבת ליום טוב.
מומלץ לבשל כבר ביום שישי את המאכלים המיועדים לליל החג השני, ובמוצאי שבת להסתפק בחימומם. אין להתחיל במהלך השבת בסידור השולחן ובהכנות לצורך החג השני.
רק לאחר צאת השבת ניתן להתחיל בהכנות, וקודם לכן יש לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
במקרה שבו בני הבית מרובים והזמן דחוק, מובא שניתן להתחיל בסידור השולחן מיד לאחר השקיעה, אולם מלאכות כגון הדלקת אש, ואפילו העברת אש מאש קיימת, אסורות עד צאת השבת. [חזון עובדיה פסח עמ' רסח].
הנוהגים כרבנו תם, שימו לב
מי שרגיל להוציא את השבת בזמן רבנו תם, לא ידליק אש ואף לא יעביר אש מאש קיימת לפני הזמן שבו הוא נוהג להוציא את השבת.
בשאר ההכנות שאינן כרוכות באיסור מלאכה מן התורה, כגון סידור השולחן ושטיפת כלים, ניתן להקל קודם זמן רבנו תם לאחר צאת השבת לפי זמן הגאונים.
כמו כן, הוא רשאי לבקש מאדם שאינו נוהג כרבנו תם, או מילד קטן, להדליק עבורו את האש או הגז. לאחר מכן הוא רשאי להניח בעצמו על האש תבשילים שכבר בושלו ביום שישי לצורך חימומם.
לעניין תבשיל לח כדוגמת מרק: בשבת עצמה פסק מרן השולחן ערוך (סימן שיח ס"ד) להחמיר שיש בישול אחר בישול בלח. אולם בנידון של מוצאי שבת לאחר זמן הגאונים, למי שמחמיר כרבנו תם, מובא שיש מקום להקל בצירוף הספקות, המחלוקת האם יש בישול אחר בישול בלח והמחלוקת בעניין זמן רבנו תם. לכן, מי שנוהג כרבנו תם רשאי לחמם תבשיל לח שכבר בושל, כגון מרק, לאחר צאת השבת לפי זמן הגאונים, אף קודם זמן רבנו תם. וכן אם הפלאטה נשארה דולקת, מותר לו לחמם עליה מרק בזמן זה. [ועי' "השבת בהלכה ובאגדה" בדיני בישול אחר בישול].
לא לשכוח "ותודיענו"
בתפילת ערבית של ליל היום השני, שחל במוצאי שבת, מוסיפים בתפילת העמידה את נוסח "ותודיענו", במקום "אתה חוננתנו" הנאמר במוצאי שבת רגיל.
מי ששכח לומר "ותודיענו" ונזכר לאחר שאמר "ברוך אתה" אך לפני שאמר את שם ה' בחתימת הברכה, יחזור ויאמר "ותודיענו". אולם אם כבר הזכיר את שם ה' בחתימת "מקדש ישראל ויום הזיכרון", אינו חוזר. [חזון עובדיה פסח עמ' רסח].
כך מדליקים נרות במוצאי שבת
את נרות יום טוב שני אין להדליק במהלך השבת. ההדלקה תיעשה רק לאחר צאת השבת, באמצעות העברת אש מלהבה שהודלקה עוד לפני כניסת השבת, למשל נר נשמה שהוכן מראש.
מי שנוהגת להוציא את השבת לפי זמן רבנו תם, תמתין עד זמן רבנו תם ורק לאחר מכן תדליק את נרות החג מאש קיימת. [חזון עובדיה פסח עמ' רסח].
כך, לצד קדושת ראש השנה, השבת מביאה עמה השנה שורה של דינים מיוחדים הדורשים תשומת לב, החל מתקיעת השופר שנדחית ליום השני, דרך קיום הסעודה השלישית, ועד להמתנה לצאת השבת לפני ההכנות והדלקת נרות היום השני.
