רעיון נפלא לפרשת כי תצא
"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו השם אלוהיך בידיך ושבית שביו"
בספרים הקדושים דרשו בדרך רמז את הפסוק על מלחמת האדם עם יצר הרע, שכאשר יצא האדם למלחמה על היצר הרע שהוא האויב הגדול, ויתאמץ להכניעו, אזי ודאי "ונתנו השם אלוקיך בידיך", כי באמת אין בכוח האדם עצמו להכניע את היצר הרע, שהרי יצר הרע הוא אש, והאדם הוא בשר ודם, אלא רק בסיוע השם יתברך הוא כובשו.
וכמו שאמרו (קידושין ל:) "אילמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", אבל מכל מקום צריך האדם להתחיל להתאמץ לצאת למלחמה כנגד היצר הרע, וכמדוייק בלשון הגמרא אלמלא הקב"ה "עוזרו", היינו שגם האדם מתאמץ.
וביאור המשך הפסוק "ושבית שביו", היינו שילמד האדם איך לעבוד את השם יתברך, באותם תכסיסי מלחמה שנלחם היצר הרע כנגדו, וניתן מספר דוגמאות לזה:
א. כמו שהיצר הרע מנסה להכניעו בכל כוחו, כך יהיה עובד השם בכל כוחו.
ב. כמו שהיצר הרע אין מציע בפעם אחת לאדם שידרדר מטה מטה, אלא מורידו לאט מדרגה לדרגה, כמו שאמרו (שבת קה:) "היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד עבודה זרה", כך יעלה האדם במדרגות עבודת השם שלב אחר שלב, ולא יקפוץ תכף למדרגה הכי עליונה, לבל יפול חס ושלום.
ג. כמו שהיצר הרע גם כשהאדם כבר עושה מצווה, מנסה למונעה ממנו אפילו לקראת סיומה, כגון אם זכה האדם לכוין בתפילת שמונה עשרה, אפילו ב"שים שלום" מנסה יצר הרע לבלבלו במחשבות שלא יכוין, כך ילחם האדם כנגדו על כל דבר קטן, וכגון שאפילו אם החטיאו שלא כיוון בכל תפילת העמידה ונזכר לקראת סופה ב"שים שלום", יתגבר כארי לכוון לפחות בסיום התפילה.
ד. כמו שהיצר הרע גם כשהאדם עושה מצווה, מנסה להחטיאו לפחות במחשבה, שלא יעשה המצווה בשמחה אלא בעצבות, או שיכוון לשם גאווה, כך גם אם חלילה יפול האדם בעבירה, ילמד לפחות לשמור על מחשבתו, היינו שלא יהיה שמח בעבירה.
וזהו שפירשו חז"ל (ברכות נד.) ואהבת את השם אלוהיך "בכל לבבך", בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע. ולכאורה יפלא, איך שייך לעבוד את הקב"ה ביצר הרע?!
ולהמבואר אתי שפיר, שיקח האדם תכסיסי מלחמתו של היצר הרע, ובאותם דרכים יתעלה בעבודת השם, וזה שאמר הפסוק בפרשתינו "ושבית שביו". ונפלא.
כתב וערך במיוחד לגולשי "חרדים ירושלים": הרב אליהו סעדיאן תושב שכונת רמות.
להצלחת: אליהו בן שרה
שבת שלום ומבורך
