לקראת תשעה באב, ישבנו לשיחה מיוחדת ומטלטלת עם שורד השואה הרב נפתלי פקטר, תושב שכונת בית וגן. כשעלינו אל ביתו לא שיערנו שנצא ממנו מלאי אמונה ותקווה, לצד כאב עמוק על סיפור חיים שקשה להכיל במילים.
הראיון התקיים בביתו הצנוע, כשברקע נשמעו ללא הפסקה רעשי עבודות הבנייה מהרחוב הסמוך. אך בעוד הרעשים מפריעים לשגרת החיים, הרב פקטר הביט עליהם בעין אחרת. "בניין ירושלים", כך הגדיר את המתרחש סביבו, ובכל רגע שב השיח אל התקווה הגדולה לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.
דווקא בתשעה באב, כשהלב היהודי מתאבל על חורבן בית המקדש ועל כל הצרות שפקדו את עם ישראל לאורך הדורות, סיפורו של הרב פקטר מקבל משמעות עמוקה ומצמררת במיוחד.
כתבנו בשיחה רווית אמונה עם שורד השואה הרב נפתלי פקטר
הראיון המלא עם הרב נפתלי, כאן ב'חרדים ירושלים', מחולק למספר פרקים. בשיחה הוא משתף בזיכרונות המטלטלים, בנסי ההצלה, בכוח האמונה שליווה אותו לאורך כל הדרך ובמסר מחזק לדור הצעיר, דווקא בימי האבל על חורבן בית המקדש.
הרב נפתלי פקטר נולד באמסטרדם בשנת תרצ"ח (1938), ביום הראשון של חג הפסח. בילדותו חווה יחד עם אחיו הגדול אהרון ואחותו הקטנה לאה את ראשית הגזרות נגד יהודי הולנד, ובהן החרמת רכוש וספרי קודש מבית המשפחה.
הדרך למחנות "אנשים לא האמינו שזה מה שיקרה"
כאשר ביקשו הוריו, אברהם ורויזה פייגה פקטר, להימלט עם ילדיהם דרך בלגיה בדרכם לשווייץ, הם נתפסו בצרפת ונכלאו. האב הצליח לשחד פקידים ולהביא לשחרור שלושת ילדיו, אך ההורים עצמם נשלחו לאושוויץ, שם נרצחו על קידוש השם.
הרב אמר: "תכתוב מכתב, מצווה עליך לחלל שבת"
בהמשך הוסתר הרב פקטר בזהות בדויה כילד נוצרי בשם "ליאו יאנסן", בביתו של נוצרי אלמן בעיר פנלו בהולנד שבאמסטרדם, במשך שנים חי תחת זהות שאינה שלו, קיבל חינוך קתולי נוקשה והיה עד להפצצות בלתי פוסקות. באחד המקרים ניצל בנס לאחר שהבית שבו היה אמור לשהות נפגע פגיעה ישירה.
"קרה נס גדול": קשה להבין, אך, "ברגע שעזבתי את ביתו של דודי, משמים לקחו לי את כל הזיכרון, שכחתי הכל"
גם לאחר שחרור הולנד לא הסתיימה מסכת הייסורים. המסתיר סירב לשחררו, ורק לאחר התערבות של חיילי הבריגדה היהודית, ביוזמת סבו, הצליח לשוב אל בני עמו.
אמרו לו, ניקח את הילד, אז הוא אמר להם: "לא, אני לא מוכן, סיכנתי את החיים שלי בשבילו, לא מוכן להחזיר אותו"
לימים הגשים את צוואת הוריו, שנכתבה על גבי גלויה שנשלחה מאושוויץ.
במכתב נכתב: "תנו לילדים חינוך יהודי טוב, למען נדע עבור מה הם סובלים"
הוא עלה לארץ ישראל יחד עם רעייתו, ניצולת שואה אף היא, והשניים הקימו משפחה גדולה ומפוארת הממשיכה את דרך התורה, עדות חיה לניצחון הרוח היהודית על כל מבקשי רעתה.
"צריך לראות הכל באמונה, הכל בידי שמים, אבל ההשתדלות שלנו צריכה להיות, תמיד להסתכל על הדברים הטובים שהקב"ה עושה איתנו"
כעת, בעיצומו של צום תשעה באב, כאשר רבבות יושבים על הארץ ומתאבלים על חורבן ירושלים ובית המקדש, מקבל סיפורו של הרב נפתלי פקטר משמעות עמוקה במיוחד. מי שאיבד את הוריו בשואה, נאלץ להסתתר בזהות בדויה ושרד כנגד כל הסיכויים, בחר לבנות מחדש, בארץ ישראל, כאן בירושלים, ולהקים משפחה גדולה ההולכת בדרך התורה.
דווקא מירושלים, העיר שעל חורבנה אנו מתאבלים היום, עולה גם מסר של תקווה. בין אבני העיר העתיקה, בתי המדרש והשכונות המתחדשות, ממשיכים להישמע קולם של אלו שבחרו בחיים ובאמונה למרות הכול.
יהי רצון שנזכה שימי האבל יהפכו במהרה לימי ששון ושמחה, ונראה בעינינו את בניינה השלם של ירושלים ואת בניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
תודה מיוחדת לשיר לוי על עזרתה בכתבה.
הראיון עם הרב נפתלי פקטר נערך במסגרת מיזם "זיכרון בסלון", המחבר בין שורדי השואה לציבור הרחב באמצעות מפגשי עדות אישיים ואינטימיים. המיזם פועל לאורך כל השנה, ומאפשר לדור הצעיר להמשיך לשמוע, לזכור ולהעביר הלאה את סיפורי החיים של שורדי השואה, כדי שהזיכרון ימשיך לחיות גם בדורות הבאים.
גם אתם יכולים להיות חלק מהמיזם החשוב הזה, באימייל: babait@zikaronbasalon.com
