על רקע המצב הביטחוני המתוח והאזעקות החוזרות, בעמותת עמדא מדווחים על עלייה משמעותית בפניות ממשפחות המטפלות ביקיריהן המתמודדים עם דמנציה ואלצהיימר. לדבריהם, מצבי חירום מעצימים באופן ניכר את הקושי הקיים ממילא בטיפול באדם עם ירידה קוגניטיבית, והופכים כל אזעקה לאירוע מורכב רגשית ותפקודית – הן עבור החולה והן עבור המטפלים.
"אדם עם דמנציה מתקשה להבין מה מתרחש סביבו, והצליל הפתאומי של אזעקה עלול לעורר אצלו בלבול עמוק, חרדה ואף התנגדות אקטיבית", מסבירים בעמותה. "כאשר נדרש מעבר מהיר למרחב מוגן, המטפל ניצב בפני אתגר כפול – גם להרגיע את המטופל וגם לפעול במהירות ובהתאם להנחיות. לעיתים מדובר בדקות קריטיות שבהן כל עיכוב מגדיל את רמת הסיכון".
הקושי מתעצם במיוחד בבתים שבהם מועסקים עובדים זרים. מעבר לפערי שפה ותרבות, גם המטפלים עצמם חווים לחץ אישי בתקופה זו – רחוקים ממשפחותיהם, חשופים לחדשות ולעיתים חסרי היכרות מספקת עם הנהלים וההנחיות המקומיות. "יש כאן מערכת יחסים עדינה", מציינים בעמדא. "הרוגע של המטפל משפיע ישירות על תחושת הביטחון של המטופל. כאשר שניהם לחוצים – המתח מוכפל, והאירוע עלול לצאת משליטה".
על מנת לתת מענה ממוקד, פרסמה עמדא מדריך ייעודי למשפחות ולעובדים הזרים. המדריך כולל הנחיות מעשיות ופשוטות ליישום: שמירה על טון דיבור רגוע ושימוש במשפטים קצרים וברורים בעת אזעקה; הובלה עדינה תוך מגע מרגיע; הימנעות מצעקות, ויכוחים או ניסיון לשכנע באמצעות לחץ. בנוסף, מומלץ להכין מראש "ערכת הרגעה" למרחב המוגן – חפצים מוכרים ואהובים כמו מוזיקה מוכרת, אלבום תמונות, חטיף מועדף או שמיכה נעימה – שיכולים לסייע בהפחתת חרדה ובהסחת הדעת.
בעמותה מדגישים גם את חשיבות התרגול בשגרה. הליכה משותפת לממ"ד או לחדר הבטוח בזמן רגוע עשויה להפוך את הפעולה למוכרת ופחות מאיימת בשעת אמת. במקרה של סירוב מוחלט מצד המטופל, ההנחיה היא להימנע מהפעלת כוח ולפעול בהתאם לנסיבות ולנהלי הבטיחות, תוך שמירה על מירב ההגנה האפשרית.
לצד ההנחיות הטכניות, בעמדא מבקשים לנצל את התקופה להגברת המודעות הציבורית לאלצהיימר ולמחלות דמנציה בכלל. לדבריהם, מצבי לחץ ממושכים עלולים להחמיר תסמינים קיימים, ולעיתים אף להביא לראשונה לחשיפת סימני ירידה קוגניטיבית שטרם אובחנו. "אבחון מוקדם הוא קריטי", מדגישים בעמותה. "כאשר מזהים את המחלה בשלבים הראשונים ניתן להתאים טיפול תרופתי ותומך, לייצב את המצב ואף לעכב את התקדמות המחלה. יש כיום כלים רפואיים ושיקומיים שמאפשרים התערבות משמעותית – אך הם יעילים הרבה יותר כשהם ניתנים בזמן".
בעמדא מוסיפים כי מחקרים עדכניים מצביעים על אפשרויות להפחתת סיכון ולעיכוב התפתחות דמנציה באמצעות ניהול גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, חוסר פעילות גופנית ובידוד חברתי. "המסר לציבור הוא כפול", אומרים שם. "מצד אחד – לדעת כיצד להתמודד נכון עם חולה דמנציה בשעת חירום. מצד שני – להבין שאפשר וצריך לפעול מוקדם: לשים לב לשינויים בזיכרון או בתפקוד, לפנות לבדיקה מקצועית ולא לדחות".
המדריך מקדיש פרק מיוחד גם לרווחת המטפלים עצמם. בעמותה קוראים לעובדים הזרים להתעדכן רק מהנחיות רשמיות של פיקוד העורף, להימנע מחשיפת יתר לשמועות ולחדשות מלחיצות, ולשמור על קשר רציף עם בני משפחתם בארץ המוצא. כמו כן מודגשת חשיבות השיח הפתוח עם המשפחה המעסיקה – שיתוף בתחושות ובחששות עשוי להפחית מתחים ולחזק את תחושת השותפות והאמון.
"דווקא בימים של חוסר יציבות, תקשורת ברורה, תיאום ציפיות והבנה הדדית הם המפתח", מסכמים בעמותה. "המטופלים זקוקים לעוגן של שקט, והמטפלים זקוקים לגב תומך. במקביל, על החברה כולה לגלות אחריות – להגביר מודעות לאלצהיימר ולדמנציה, לעודד בדיקות ואבחון מוקדם, ולפעול למניעה ולעיכוב ככל שניתן. חיזוק שני המישורים יחד הוא הדרך לשמור על חוסן משפחתי וציבורי גם בתקופה מורכבת זו".
