כשהיה בן 14 וחצי אובחן עומר עם לוקמיה מסוג B-ALL ומאותו רגע נכנס לעולם של טיפולים קשים אי ודאות ופחד יומיומי.
היום כשהוא כבר בן עשרים, עומר מדבר על נקודת המפנה במחלתו עם הטיפול הביולוגי החדשני
טיפול שלדבריו לא רק הציל את חייו פשוטו כמשמעו, אלא גם את תקופת המחלה עצמה.
בתחילת הדרך עבר עומר טיפולים מקובלים אך אלו לא הביאו לתגובה מספקת והמחלה הוגדרה כבעלת סיכון גבוה.
בשלב הזה הוחלט להתקדם לקראת השתלת מח עצם, הליך מורכב שמחייב הגעה להשתלה כאשר הגוף נקי ככל האפשר מתאים סרטניים.
לקראת ההשתלה הוצעה לעומר האפשרות להשתתף במחקר קליני שבו ניתנה תרופה ביולוגית חדשנית לחלק מהמטופלים באמצעות רנדומיזציה.
הרופא שטיפל בו היה חד משמעי כבר אז, כך מתאר עומר, "לא משנה אם אתקבל למחקר או לא, הוא ילחם כדי שאקבל את התרופה החדשנית הזאת, כי היא תעזור לי."
בסופו של דבר עומר נכלל במחקר וקיבל שני סבבים של הטיפול. התוצאה הייתה ברורה ומוחלטת. בדיקות הראו אפס מוחלט של תאים סרטניים. מצב שאיפשר את ביצוע השתלת מח העצם כדי למנוע את חזרת המחלה בעתיד.
מבחינת עומר אין כאן סימני שאלה. "הטיפול הזה הציל לי את החיים" הוא אומר בלי היסוס. אך מעבר להצלת החיים עצמה, עומר מדגיש היבט נוסף ולא פחות חשוב איכות החיים בזמן הטיפול. בעוד הטיפולים המקובלים היום פוגעים בכל המערכות בגוף ולא רק בסרטן, בתחושה, וביכולת לחיות חיים בסיסיים.
לעומתם, הטיפול הביולוגי החדשני היה חוויה שונה לגמרי. "תקופת הטיפול החדשני הייתה התקופה הכי יפה בתוך כל הטיפולים שלי" הוא מספר. הייתי יושב עם חברים, מדבר איתם, לפעמים אפילו שולח את ההורים הביתה, הרגשתי בן אדם בתוך מחלה, ולא חולה שמנותק מהעולם"
במדינות מסוימות בעולם, חולים מקבלים ערכה ניידת, ויכולים לשהות בבית במהלך ימי הטיפול. גם בישראל הציעו לעומר אפשרות כזו בסבב השני. "הרופא אמר לי שהוא יכול להשיג לי תיק, ושאוכל ללכת הביתה, ולא רציתי" הוא נזכר. "זה נשמע מוזר אבל הרגשתי כל כך טוב שלא בער לי לברוח מבית החולים"
הסיפור של עומר משקף מגמה ברורה ברפואה המודרנית: מעבר הדרגתי לטיפולים ביולוגיים וממוקדים שמנסים להילחם במחלה, בלי לרסק את האדם בדרך.
כיום עומר חי חיים מלאים, בריא, לומד ועובד, וכשהוא מביט לאחור הוא מדבר לא רק על ההחלמה, אלא על הדרך עצמה, "הטיפול לא רק הציל לי את החיים" הוא מסכם " אלא גם את התקופה שבה הייתי חולה."
