לפעמים, ההבדל בין לידה שגרתית לבין משבר כלכלי ורפואי כבד מסתכם במסמך אחד שחסר במשרד הפנים. במקרה שהגיע לארגון "חיים וחסד", השעון כבר החל לתקתק: אישה לפני לידה, שנמצאה בעיצומו של הליך עלייה לישראל, נכנסה במפתיע לחדר הלידה בחודש השביעי, עוד בטרם הושלמה הסדרת מעמדה. המשמעות הייתה קשה במיוחד: היא עמדה ללדת פג, כאשר לה ולתינוק שעתיד להיוולד אין עדיין כיסוי ביטוחי רפואי מוסדר.
"שלחנו עורך דין לחדר הלידה כדי לקבל ממנה ייפוי כוח", משחזר הרב פסח פרידמן, מייסד ומנכ"ל ארגון "חיים וחסד", בריאיון מיוחד ל"חרדים ירושלים". משם הוא נסע ישירות למשרד הפנים. הודות לתהליכי העבודה הסדורים שיש לנו עם משרד הפנים, הוא הוכנס למשרד למרות שכבר לא התקיימה קבלת קהל באותה שעה. באותו יום היא קיבלה תעודת זהות ישראלית.
אלא שהסיפור לא הסתיים שם. במקביל פעלו אנשי הארגון מול הביטוח הלאומי כדי להסדיר את הכיסוי הרפואי באופן מיידי, מבלי להמתין להשלמת ההליכים הרגילים.
"כשהיא ילדה, הילד כבר היה ישראלי, אבל גם ישראלי עם ביטוח רפואי, וזה היה חשוב מאוד", מספר פרידמן.
זהו רק אחד מאלפי המקרים המגיעים מדי שנה אל משרדי הארגון בירושלים. מאחורי השם "חיים וחסד" עומד מערך סיוע מקצועי לציבור דובר האנגלית בישראל, שמטפל במקרים רפואיים, בקשיים בירוקרטיים, בזכויות מול הרשויות ובמצוקות אישיות של משפחות המנסות לבנות את חייהן בארץ.
בריאיון מיוחד ל"חרדים ירושלים" מספר הרב פרידמן על הדרך שהובילה אותו להקמת הארגון, על ההתמודדות האישית בתוך משפחתו, על המשפחות שכמעט נשברו מול המערכת, וגם על היחס שלדבריו זוכה לו הציבור דובר האנגלית בעירייה.
"באנו לשנה אחת, ונשארנו יותר משלושים שנה"
סיפורו של הרב פסח פרידמן מתחיל הרחק מירושלים. הוא גדל בארצות הברית והגיע לישראל כבחור ישיבה כדי ללמוד תורה. לאחר נישואיו שב להתגורר בארץ עם רעייתו, מתוך מחשבה שמדובר בתקופה קצרה בלבד.
"באנו בכוונה לגור פה לשנה אחת בלבד", הוא מספר. "שנה נהייתה עוד שנה, ועוד שנה ועוד שנה, עד שמצאנו את עצמנו גרים פה כבר מעל שלושים שנה".
במהלך השנים נחשף פרידמן לקשיים שחווים תושבים דוברי אנגלית בישראל. משפחות משכילות, עצמאיות ובעלות ניסיון חיים, שהצליחו להתמודד עם מערכות מורכבות במדינות מוצאן, מצאו את עצמן חסרות אונים מול משרדי הממשלה, קופות החולים ומוסדות ציבוריים.
אלא שלצד ההיכרות עם מצוקות הקהילה, אירוע אישי בתוך משפחתו הפך לאחת מאבני הדרך המשמעותיות בדרכו להקמת הארגון.
"אחרי שישה ילדים נורמטיביים נולדה לנו בת עם תסמונת נדירה", הוא משתף. "באותו שלב חשבנו שאנחנו כבר קצת מוכשרים ויודעים להסתדר פה בארץ, ופתאום מצאנו את עצמנו שוב מול כל מיני מערכות".
ההתמודדות כללה אבחונים, הליכים רפואיים ובירוקרטיים ואתגרים המלווים משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים. דווקא לאחר שנים רבות בארץ, גילה פרידמן עד כמה קשה לנווט בין הגופים השונים ללא הכוונה מקצועית.
לדבריו, באותה תקופה לא היה בסביבתו גורם קהילתי שיכול היה ללוות את המשפחה בתהליך, מלבד אנשים בודדים שעברו התמודדויות דומות.
"זו הייתה אחת מאבני הדרך למה שבסוף הפך לארגון מאוד מאוד גדול", הוא אומר.
ממרתף בגוש שמונים לארבעת אלפים פניות בחודש
בשנת תשע"ה יצא לדרך ארגון "חיים וחסד". נקודת ההתחלה הייתה צנועה במיוחד: מרתף בשכונת גוש 80, ושלושה אנשי צוות בלבד.

יותר מעשור לאחר מכן, הארגון כבר פועל בהיקף אחר לחלוטין.
"כיום אנחנו צוות של 27 עובדים ועובדות, כל אחד במומחיות שלו או שלה", מספר פרידמן. "אנחנו מקבלים בסביבות 4,000 פניות בחודש, בכל התחומים. בשנת תשפ"ו טיפלנו בערך ב-40 אלף מקרים".
תחומי הפעילות מגוונים: ליווי רפואי בבתי חולים ובקופות החולים, מיצוי זכויות בביטוח הלאומי, חינוך מיוחד, מוגבלויות, בריאות האישה, הסדרת אזרחות ואשרות שהייה, טיפול מול רשות האוכלוסין, וכן סיוע בהתנהלות מול שגרירויות זרות.
לצד הטיפול הפרטני, הארגון מפיץ מידע חיוני לציבור דובר האנגלית, במיוחד בתקופות שבהן משתנות הנחיות הרשויות, כמו בתקופת הקורונה ובמצבי חירום ביטחוניים.
אבל כשפרידמן נשאל על הצמיחה המרשימה, הוא מבקש להסיט את תשומת הלב מהמספרים.
"מה שחשוב לי להגיד זה שהמספרים הם לא העיקר. מאחורי כל פנייה עומד אדם, לפעמים משפחה שלמה שזקוקה לעזרה ומרגישה לבד. כשאנחנו נמצאים כאן, יש להם מקום לאן לפנות. זה הבדל עצום".
"אדם אינטליגנטי מרגיש פתאום פחות מוצלח מילד ישראלי בן 11"
אחת הטעויות הנפוצות, לדברי פרידמן, היא ההתייחסות לארגון כאל גוף המיועד לאמריקאים בלבד.
"הרוב בהחלט אמריקאים, אבל הציבור שאנחנו משרתים הוא דוברי אנגלית מכל מדינה", הוא מבהיר. "מארצות הברית, מקנדה, מדרום אפריקה, מניו זילנד, מאוסטרליה, ואפילו אירופאים שמתקשרים איתנו באנגלית".
מהו הקושי המרכזי שהציבור הישראלי אינו מבין?
"אם הייתי צריך להדגיש דבר אחד, זה חוסר האונים מול המערכת. אדם יכול להיות מאוד אינטליגנטי, בעל השכלה או ניסיון בחיים, ופתאום הוא מוצא את עצמו במזרח התיכון. הוא לא מבין את השפה, ולפעמים הוא דווקא כן יודע את השפה, אבל לא מבין את התרבות ולא מכיר את המערכות".
לדבריו, מדובר בתחושה שעלולה להיות קשה במיוחד לאנשים שהתרגלו לעצמאות מלאה.
"אנשים מוצלחים ביותר מרגישים פתאום פחות מוצלחים מילד ישראלי מקומי בן 11".
אבל אחרי כמה שנים בישראל, אי אפשר פשוט ללמוד עברית ולהסתדר?
"זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר. הבעיה היא ממש לא רק השפה. יש אנשים שמדברים עברית מצוינת ובכל זאת מתקשים להתמודד עם המערכת הבירוקרטית. הרי גם לישראלים מלידה קשה לפעמים להבין את כל הנהלים ולהסתדר עם המערכת. חוצניק פשוט לא מכיר את המערכת, לא יודע מה רוצים ממנו, ולא מבין שלפעמים 'כן' זה לא כן ו'לא' זה לא לא. זה עניין תרבותי, לא רק שפתי".
פרידמן מדגיש כי הקשיים אינם מסתכמים באי-נוחות או בהמתנה ממושכת בתור. כאשר מדובר בילד חולה, במשפחה המתמודדת עם צרכים מיוחדים או באדם הזקוק לטיפול רפואי, חוסר ההיכרות עם המערכת עלול להחמיר מצוקה קיימת ולהשפיע על מצבה הנפשי של המשפחה.
הדרכון שנעלם והמאבק על הזכויות
כדי להמחיש את אופי העבודה היומיומית, פרידמן מספר על מקרה שהגיע לארגון רק בלילה שקדם לשיחה.
אב ובנו נחתו בנמל התעופה בן גוריון בטיסה מארצות הברית. לאחר הירידה מהמטוס גילה הבן כי דרכונו נעלם. חיפושים במטוס לא הועילו, והשניים מצאו את עצמם מעוכבים במשך שעות, ללא יכולת להסדיר את הכניסה לישראל.
"הם התקשרו אלינו, ואנחנו, שכבר נמצאים בקשר רציף וארוך שנים עם ביקורת הגבולות עוד מתקופת הקורונה, פנינו אליהם והסברנו את המצב", הוא מספר.
בעקבות ההתערבות הצליח הבחור לצאת מנתב"ג, כאשר בהמשך יהיה עליו להסדיר דרכון חדש מול השגרירות.
"מה היה קורה אם לא היינו מתערבים? היו מחזירים אותו או מעכבים אותו עוד שבע שעות? אני לא יודע", אומר פרידמן.
אולם לצד הסיוע במקרים נקודתיים, אנשי הארגון פועלים גם לקידום פתרונות מערכתיים המשפיעים על קהילות שלמות.
כך, למשל, התברר כי ילדים ובני נוער המתגוררים בישראל במעמד של בעלי אשרת שהייה לא הצליחו לקבל את ההנחות המגיעות להם בתחבורה הציבורית באמצעות רב-קו.
לאחר בדיקה משפטית, טוען פרידמן, התברר כי הם זכאים להנחות. אנשי הארגון פנו למשרד התחבורה, ובהמשך העלו את הנושא לדיון בכנסת, במטרה להגיע להסדרה שתאפשר לצעירים לממש את זכויותיהם.
"הגענו לוועדות בכנסת, הבאנו גם פונים, ומשרד התחבורה היה חייב להתייצב שם. איכשהו הצלחנו לפתור את זה".
פרידמן מדגיש כי הדרך לפתרון עוברת בראש ובראשונה בהיכרות מעמיקה עם הנהלים, בהידברות ובשיתוף פעולה עם אנשי המקצוע ברשויות.
לדבריו, כאשר פונים לגורם המתאים, מציגים את הנתונים באופן מסודר ומכירים את דרכי העבודה של המערכת, ניתן במקרים רבים למצוא מענה יעיל ומקצועי. "חיים וחסד" מבקש לשמש בדיוק בתפקיד הזה: לחבר בין הפונים לבין הגורמים המוסמכים, לסייע בהבנה הדדית ולאפשר למערכת לתת את השירות הטוב ביותר.
"ביותר מ-500 מקרים פתרנו את הבעיה בלי לפנות לרשויות"
אחד המרכיבים המרכזיים בפעילות "חיים וחסד" הוא הקשר השוטף עם משרדי הממשלה, קופות החולים, בתי החולים ורשות האוכלוסין.
לדברי פרידמן, הגופים שמבינים את תפקיד הארגון רואים בו שותף שמקל לא רק על הפונים, אלא גם על עובדי המערכת הציבורית.
כדוגמה הוא מספר על פגישה שקיים לאחרונה עם מנהל בכיר ברשות האוכלוסין.

"עברנו על כל מיני מקרים, וראינו שבחודש אוקטובר היו לנו כמעט 600 פניות הקשורות לרשות האוכלוסין", הוא מספר.
מתוך מאות הפניות הללו, רק כ-60 עד 70 מקרים הצריכו פנייה ישירה של הארגון לגורמים ברשות. ביותר מ-500 המקרים האחרים הצליחו אנשי "חיים וחסד" לסייע לפונים בעצמם, באמצעות הסבר על הנהלים, הכנת המסמכים הנדרשים והכוונה מדויקת להמשך הטיפול.
בכך, למעשה, משמש הארגון גשר בין הציבור דובר האנגלית לבין המערכת הממשלתית: מצד אחד הוא מעניק לפונים את הידע והכלים הדרושים להתנהלות מול הרשויות, ומצד שני מסייע לעובדי הרשויות לקבל פניות מסודרות ומדויקות יותר, תוך חיסכון בזמן ובמשאבים.
"גם אם פנינו אליהם 60 או 70 פעמים, בעוד יותר מ-500 מקרים אנחנו בעצם עשינו את העבודה שלהם. הסברנו לאנשים מה צריך להביא כדי להוציא דרכון, ויזה או תעודת לידה".
פרידמן מספר כי אותו גורם בכיר אף תיאר את הארגון כמעין שלוחה של רשות האוכלוסין עבור דוברי האנגלית.
לדבריו, שיתוף הפעולה הזה מתקיים גם מול קופות החולים ובתי החולים. הארגון מסייע לציבור להבין את הנהלים ולממש את זכויותיו, ובמקביל מקל על עבודתם של הגופים הציבוריים. כל זאת, כאשר השירותים ניתנים לפונים ללא תשלום.
הקשרים של "חיים וחסד" עם המערכת הציבורית באים לידי ביטוי גם בזהות האישים שליוו את פעילות הארגון לאורך השנים. בחודש שבט האחרון הודיע הארגון על מינויו של יצחק פינדרוס, לשעבר סגן ראש עיריית ירושלים וראש עיריית ביתר עילית, לתפקיד בכיר בתחום קשרי הממשל, בתקופה שבה לא כיהן בכנסת. פינדרוס, בן למשפחת עולים מארצות הברית, מכיר מקרוב את הציבור דובר האנגלית ואת המערכת המוניציפלית. בהמשך, בעקבות שינויים בהרכב הכנסת, שב פינדרוס במפתיע לכהן כחבר כנסת.

הביקורת על עיריית ירושלים: "מסתכלים על הציבור הזה כמו על גנבים"
לצד שביעות הרצון משיתופי הפעולה עם גופים ממשלתיים, בריאיון ל"חרדים ירושלים" משמיע פרידמן גם ביקורת על ההתנהלות של עיריית ירושלים כלפי חלק מהתושבים דוברי האנגלית.
לדבריו, משפחות רבות מתגוררות בעיר במשך שנים, משלמות ארנונה ומנהלות בה את חייהן, אך אינן מחזיקות באזרחות ישראלית אלא באשרות שהייה, למשל לצורכי לימודים.
פרידמן טוען כי חלק מהמשפחות נתקלות בקשיים במימוש זכויות ובהנחות שלדעתו הן זכאיות להן.
"יש מצב שאנחנו מזהים בעיריית ירושלים שמסתכלים על כל הציבור הזה כמו על גנבים, או כאילו הם מנסים להסתיר משהו", הוא אומר.
"אנחנו מבינים שכמו בכל קהל יש אחוז מסוים של אנשים שעושים שטיקים, אבל להסתכל על כל הקהילה הגדולה הזאת בתור גנבים ורמאים, זה פשוט לא מתקבל על הדעת".
הוא מציין כי הארגון מקיים קשר עם אגפי הגבייה והארנונה בעירייה, וכי נרשמה התקדמות בטיפול בחלק מהנושאים, אך לדבריו הדרך לפתרון מלא עדיין ארוכה.
"אני לא מתבייש להגיד שלא הצלחנו במאה אחוז מול עיריית ירושלים. זה מקום לא קל".
בין היתר הוא מעלה את סוגיית הזכאות לכרטיס הירושלמי ולשירותים עירוניים נוספים עבור תושבים שאינם אזרחים.
"אנשים גרים בירושלים ומשלמים ארנונה, אבל לא מקבלים זכויות מסוימות. לדעתי זה לא הגון ולא הגיוני".
הביקורת של פרידמן אינה מופנית כלפי כלל עובדי העירייה, אלא כלפי מדיניות ודרכי טיפול שלטענתו דורשות שינוי. לדבריו, לצד הקשיים מתקיימת גם הידברות שוטפת עם הגורמים העירוניים.
"הם עזבו בתים גדולים וחיים נוחים כדי לגור כאן"
מעבר לסיוע הבירוקרטי, פרידמן רואה בארגון שלו חלק ממאמץ רחב יותר: לאפשר למשפחות דוברות אנגלית להמשיך להתגורר בישראל ולהשתלב בחברה המקומית.
הוא מבקש לשנות גם את היחס של חלק מהציבור הישראלי לעולים מארצות המערב.
"יש ישראלים שמסתכלים על כל האמריקאים והבריטים האלה ושואלים למה הם באים לכאן, למה הם מעלים את מחירי הדירות, למה הם לא מצליחים לדבר עברית", הוא אומר.
לדבריו, מאחורי המבטא הזר וההתנהלות השונה מסתתר לא פעם סיפור של ויתור אישי משמעותי.
"מדובר באנשים מצוינים שבאים מתרבות אחרת. מגיע להם כל הכבוד שהם עזבו את הכול ובאו לכאן".
הוא מדגיש כי בניגוד לעולים שנאלצו לעזוב את מדינות מוצאם בשל רדיפות או מצוקה, משפחות רבות המגיעות ממדינות המערב עושות זאת מבחירה ומתוך רצון לחיות בארץ ישראל.

"הם עוזבים חיים טובים, בתים גדולים וכל מה שהיה להם שם, ובאים לגור בארץ. זו סוג של מסירות נפש".
פרידמן מתייחס גם לבדידות המשפחתית, שלדבריו אינה זוכה לתשומת לב מספקת.
"משפחה צעירה מגיעה לכאן בלי סבא וסבתא, בלי אבא ואימא. הם עושים שבתות לבד, חגים לבד. זה לא כל כך קל".
הוא מציין כי גם משפחות המתגוררות עשרים ושלושים שנה בשכונות כמו הר נוף ממשיכות לעיתים לדבר עברית במבטא זר, אך אין בכך כדי להפוך אותן לתיירות או לתושבות זמניות.
"אלו משפחות שחיות כאן הרבה שנים, תורמות לחברה ורוצות להיות חלק ממנה. חייבים באמת לחבק אותן".
האם הפער בין הציבור החרדי הישראלי לציבור החרדי דובר האנגלית הולך ומצטמצם?
"עם השנים יש אולי יותר היכרות והבנה הדדית, אבל עדיין קיימים פערים גדולים מאוד. המטרה שלנו היא לא ליצור ציבור נפרד, אלא לאפשר למשפחות דוברות האנגלית להשתלב בישראל ובסביבה הישראלית".
לדבריו, במקרים מסוימים הסיוע שמעניק הארגון הוא שמאפשר למשפחות להישאר בארץ.
"הרבה פעמים בלי התיווך שלנו הם פשוט לא יסתדרו ויחזרו למקום שממנו באו".
יותר משני מיליון דולר בשנה, והשירות ניתן בחינם
היקף הפעילות מחייב גם משאבים כלכליים משמעותיים.
לדברי פרידמן, תקציב הארגון השנתי עומד על יותר משני מיליון דולר, כאשר השירותים ניתנים לפונים ללא תשלום.
"כל השירותים שלנו ניתנים בחינם לכל פונה", הוא מדגיש.
חלק משמעותי מהתקציב מגיע מגיוס המונים שנתי, והיתרה מגויסת באמצעות תרומות, פנייה לתורמים וניסיונות לקבל תמיכה מגופים ציבוריים.
"זה לא קל להחזיק את כל זה", הוא מודה.
אולם למרות העומס הכלכלי והניהולי, הוא מספר כי תחושת הסיפוק מגיעה דווקא מהמקרים האישיים.
"אנחנו שומעים כמעט על בסיס יומי: 'אם לא הייתם כאן, לא היינו מצליחים לחיות כאן'. זו תעודת ההצלחה הכי גדולה שלנו".
פרידמן מספר גם על אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים, שמוצאות בארגון כתובת שמבינה לראשונה את המציאות המורכבת שלהן.
"כשאימא לילד עם צרכים מיוחדים אומרת לנו שזו הפעם הראשונה שהיא מרגישה שמישהו מבין אותה ויודע לעזור לה, זה בהחלט עושה לנו את היום".
"לא בשביל עצמנו נבראנו"
לקראת סיום הריאיון, פרידמן נשאל על תוכניותיו לשנים הקרובות.
הוא מעריך כי בשנים הקרובות צפוי גל נוסף של עלייה ממדינות דוברות אנגלית, ובהן ארצות הברית ובריטניה, וכי בעקבותיו יגדל גם הביקוש לשירותי הארגון.
"אנחנו רוצים לעזור ליותר אנשים ולעזור לכל אדם בצורה טובה יותר", הוא מסביר. "אנחנו פועלים להרחיב את המחלקות הקיימות, לחזק את הקשרים עם הרשויות ולהנגיש מידע לציבור בצורה יעילה יותר".
לדבריו, השאיפה היא שכל תושב דובר אנגלית בישראל יידע שיש לו כתובת מקצועית ואמינה שאליה יוכל לפנות בשעת הצורך.
אבל את דברי הסיום הוא בוחר להקדיש דווקא לשאלה האישית: מה נותן לו את הכוח להמשיך?
"מישהו אמר לי פעם שהוא ממש מקנא בעולם הבא שלי", הוא מספר בחיוך. "אמרתי לו: מה אתה יודע על העולם הבא שלי? אולי אתה יודע מה עשיתי כשהייתי קטן? אבל דבר אחד אני כן יודע: אנחנו יושבים כאן, אני וכל הצוות, וזוכים לעזור ליהודים בכל יום ויום. זו זכות שאי אפשר לקחת מאיתנו".
את תפיסת עולמו הוא מסכם באמצעות דבריו הידועים של רבי חיים מוולוז'ין, בעל "נפש החיים": "כי זה כל האדם, לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכוחו לעשות".
"זה מה שאנחנו מנסים לעשות", מסכם הרב פרידמן. "ברוך השם, היו לנו הרבה הצלחות, ואנחנו מתפללים שיהיו לנו עוד".
יותר מעשור לאחר שהחל את דרכו במרתף קטן בגוש 80, ארגון "חיים וחסד" כבר הפך לכתובת מרכזית עבור אלפי משפחות דוברות אנגלית. מבחינתו של הרב פרידמן, ההצלחה אינה נמדדת במספר הפניות או בהיקף הפעילות, אלא בכל משפחה שמצליחה להתגבר על הקשיים, להשתלב בחברה הישראלית ולהמשיך לבנות את עתידה בארץ הקודש.
ארגון מדהים! מכירה מקרוב! עובדות ועובדים מסורים, מקצועיים, סבלניים, ובעלי חסד ובראש ובראשונה הרב פרידמאן שעושה הכל למען האחר! אדם נדיר ומיוחד, השראה לכל עם ישראל! ירבו כמותו ויבורך הרב!