"חרדים ירושלים" בשיתוף מכון "מחודדים" מגישים את סיכום הדף היומי, במיוחד עבור גולשי האתר המבקשים להצטרף ללימוד, לחזור על עיקרי הסוגיות ולקנות עוד דף בש"ס.

בכורות דף נ"ה | יום ה' פרשת תולדות – ב' כסלו תשפ"ז
דף נ"ה – ע"א
הפסק לעניין מעשר בהמה
הפסק הירדן – לרבי מאיר מפסיק למעשר בהמה. ורק מבית יריחו ולמטה.
לרבי אמי: רק אם אין שם גשר, אבל אם יש שם גשר – מצרפם. וכן הדין בשאר נהרות, שאם אין שם גשר הנהר מפסיק, ונדחו דבריו.
לרבי יוחנן: רק הירדן מפסיק לרבי מאיר גם אם יש שם גשר, שנאמר 'והירדן יגבול אותו לפאת קדמה', עשאו הכתוב גבול בפני עצמו, אבל שאר נהרות אינם מפסיקים.
גבולות נחלת השבטים
גבולות שנאמרו בנחלת השבטים – אינם חשובים גבול להפסק במעשר בהמה, שנאמר 'זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב', כל ארץ ישראל גבול אחד הוא.
בהמות משני עברי הירדן
היו לו בהמות בשני עברי הירדן חלק בצד הזה וחלק בצד זה, או בשני מחוזות במלכות אחת – אינם מצטרפים. ואין צריך לומר חוצה לארץ.
הירדן לעניין ארץ כנען
לרבי יהודה בן בתירא: אינו נקרא ארץ כנען – שנאמר 'כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען', ארצה כנען ולא הירדן.
לרבי שמעון בן יוחי: נקרא ארץ כנען, שנאמר 'מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה', מה ירחו ארץ כנען אף ירדן ארץ כנען.
מקורו של נהר הירדן
נהר ירדן – יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של טבריה ובימה של סדום, והולך ונופל לים הגדול.
ונקרא שמו ירדן, שיורד מדן.
שלושת הדברים שאמר רב כהנא
עיקר של ירדן – ממערת פמייס, ולכן אם אמר לא אשתה מים ממערת פמייס, נאסר בכל מי הירדן.
עיקר של דם – הוא הכבד, ולפיכך כבד שנימוח מטמא באוהל ברביעית בתורת דם המת.
עיקר מים שבעולם – מנהר פרת.
הנודר ממי הירדן ומי פרת
הנודר מירדן – אסור לשתות מכל מקום שנקרא בלשון בני אדם ירדן.
הנודר ממימי פרת – אם אמר לא אשתה ממימי פרת: אסור רק במים שבפרת.
אמר לא אשתה ממים שבאו מפרת: אסור בכל מימות שבעולם, שכל הנהרות למטה משלש נהרות, חידקל פישון וגיחון, ושלש נהרות אלו למטה מפרת.
וגם עינות המים הנובעות בהרים רמים, מקלחים תחת הקרקע מפרת ועולים בהרים כולם.
דף נ"ה – ע"ב
נהר פרת – מקור ריבוי מימיו
לשמואל: מתברך מסלע שלו.
וכן לרבי מאיר, יובל שמו, ונקרא פרת משום שמימיו פרים ורבים, כלומר בלי שום גשם.
לרב: הוא גדל מחמת הגשמים, שכשיורדים גשמים בארץ ישראל יש על כך עדות מפרת.
טבילת בנותיו של אבוה דשמואל
אבוה דשמואל – טבלו בנותיו בימי ניסן במקווה שבנה ולא במי פרת, שסבר כרב שפרת מתרבה מגשמים שבארץ ישראל וחשש שמא ירבו נוטפים על הזוחלים.
ביאור דין זוחלים ונוטפים
(מ: זוחלים הם שנובעים, שהיו זבות וצריכות מים חיים, וגשמים שנוטפים על מי הנהר אינם מים חיים.
ויש מפרשים: שהזוחלים הם אותם שנפלו מן העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו וקילחו לתוך הנהר שכשרים בהמשכה).
הטבילה בימי תשרי
ובימי תשרי טבלו בנהר, והיה עושה להם מחצלות של קנים ומשליך למים ועומדות עליהם וטובלות, כדי שלא יעלה טיט על רגליהם ויהיה חציצה.
סתירה בדברי אבוה דשמואל
וסתר משנתו – שאמר שאין המים מטהרים בזוחלים רק פרת בימי תשרי, כשיטת רב שהמים רבים משום גשמים.